לפני כמעט שנה, קיבלתי שיחת טלפון מבחור ובחורה ממרכז הארץ, שבקשו ממני בקשה ממש לא שגרתית.
הם רצו שהכלבה שלהם תפזר את הפרחים על החופה, בטרם הם מגיעים אליה.
אני כמובן אמרתי בסדר, אבל לא ממש הבנתי איך אני הולך לעשות את זה, אך האמנתי שאמצא דרך.
לי היה רק תנאי אחד והוא שהכלבה מגיעה, מפזרת את הפרחים והולכת, זאת כדי להימנע מלהכניס אותה ללחץ מיותר וששמיעתה תיפגע מהמוזיקה החזקה, כמו כן גם חייבתי אותם שמהרגע שאני אגיע עם הכלבה לגן האירועים, המוזיקה תוחלש.
עלו במוחי כמה רעיונות, אך רק כשנכנסתי לביתם הבנתי מה אני הולך לעשות.
למה?!
כי איך שנכנסתי היא לקחה צעצוע ולא שחררה אותו, בעצם כל הפגישה היא הייתה איתו תוך כדי נסיון גנבת התשומת לב של כולם.
הזוג הצעיר שאל אותי: "איך נעשה זאת?"
אני עניתי בשאלה: "עוד כמה זמן החתונה?"
הם ענו יחד: "חודשים וחצי"
אני עניתי: "מצוין"
הם הסתכלו עלי במבט של נו יאללה תדבר כבררר.
ביקשתי מהם לקשור את הצעצוע האהוב ביותר עליה לחבל באורך של שני מטר ולמדתי אותם כיצד לגרום לכלבה לרצות את הצעצוע הזה יותר ע"י בריחה ממושכת ממנו.
כל יום היה עליהם לשחק עם אותו הצעצוע בדרך שהסברתי להם לפחות פעמיים, במשך 10 דק, כאשר הצעצוע נעלם מעיני הכלבה במשך כל שעות היום.
ובנוסף, במהלך המשחק, עליהם להחרים את הצעצוע עצמו כשהיא ממש באטרף.
לאחר שבועיים של תרגול, הגעתי לביתם שוב, הפעם הכלבה לא קיבלה אותי עם צעצוע בפה, כי הם קיבלו הוראה להעלים את כל הצעצועים לא בזמן משחק.
מיד בחנתי עד כמה הכלבה נחושה לתפוס את הצעצוע וראיתי שהיא פשוט מוכנה לעשות הכל בשביל זה, כלל ויתור על מזון.
"מצוין" אמרתי, שלב מספר אחד מאחורינו.
עכשיו ביקשתי מהם להביא את שקית הנילון מלאת הפרחים שהם הכינו מראש לשיעור.
אמרתי להם להכניס את הכלבה לחדר ואז הכנסתי את הצעצוע לתוך השקית מלאת הפרחים, ביקשתי שהכלבה תשוחרר והיא ניגשה לחלל החדר והריחה את הצעצוע האהוב ומיד נכנסה לסטרס והתיחלה לחפש בטירוף את הצעצוע.
בכוונה לא גיליתי לה, רציתי שהיא תבין לבד שהוא בשקית וכך היה.
בנסיון הראשון שלה היא לא ממש הבינה כיצד לפתוח את השקית, אבל לא עזרנו לה.
היא קרעה את השקית די בעדינות ולקחה את הצעצוע משם.
על הדרך, המון פרחים התפזרו על הרצפה אך לא מספיק.
השלב הבא היה לגרום לה להיות יותר גסה בפתיחת השקית, אך זה הגיע יחד עם התרגול מבלי למוד שלי, פשוט מסיישן לסיישן היא הבינה שהצעצוע ממתין לה שם והיא קרעה את השקית בטירוף רב יותר ויותר מפעם לפעם וכתוצאה מכך כל הפרחים התפזרו עקב הניעור החזק של השקית.
השלב הבא, היה לפזר מספר שקיות בבית, כאשר רק באחת מהם יש את הצעצוע ולתת לה לפרק את כולם עד שתגיע לצעצוע עצמו בשקית האחרונה.
כמובן שעלינו היה להכניס את הצעצוע לכל אחת מהשקיות כדי לצור שם ריח כדי שהיא לא תדלג על השקיות הריקות.
וכך היה, היא פירקה מספר שקיות ומצאה את המשחק האהוב עליה.
השלב האחרון.
פיזרנו עשרה שקיות מלאו פרחים, כאשר אין צעצוע באף אחת מהשקיות!
היא מההרגל פירקה את הכל ובסיום פרוק השקית האחרונה אני זרקתי לעברה את הצעצוע ממש בהפתעה וזה בעצם היה התרגול הסופי שלי איתה.
כולנו תרגלנו איתה את התרגיל הסופי המון (שלא יהיו פדיחות) והאמת, החלק הקשה בכל התרגיל היה דווקא איסוף הפרחים מהרצפה והחזרה לשקיות ??.
ערב החתונה.
באותו יום כמובן שהיא לא פגשה את הצעצוע.
אני אספתי אותה מביתה לקראת ערב, לאחר שהיא נחה המון באותו היום.
הגעתי איתה לאולם רבע שעה לפני, כמובן שהיא כבר הכירה את המקום כי ביקרנו שם ארבע פעמים לפני וגם התאמנו שם פעמיים.
כל האנשים בקהל התבקשו לא למשוך את תשומת ליבה של הכלבה והם עמדו בצדדים.
לאורך כל המסלול של החופה היו שקיות עם פרחים ואני הגעתי עם מוקה, שחררתי אותה והיא בטיסה רצה אל השקיות, היו שמונה סה"כ, היא פיזרה את כולן קיבלה מחיאות כפיים מהקהל והסתלקנו משם.
את הפרס היא קיבלה רק ברכב שלי ???
כדי שבקהל לא ידעו את הסוד חחחח, אבל זהו עכשיו גיליתי.
*עדכון, אחד מבני הזוג ביקש שלא לעלות סרטונים מהחתונה בתגובות, הזוג כבר לא יחד והוא ביקש שיכבדו זאת, מי שיעלה, אני אמחק, תודה על ההבנה*
