לפני חצי שנה קיבלתי טלפון מבחורה שגרה בר"ג, היא סיפרה לי שיש לה כלב מגזע מלינואה והוא תוקף את כל העולם חוץ מאותה, את בעלה ועוד כלבה שיש להם.
קבענו פגישה והגעתי אליהם לבית.
כשהגעתי, התברר לי שהיו לפני עוד ארבעה מאלפים אחרים, שלא הצליחו לסדר את הבעיה (כולם בשיטה החיובית).
הזוג היה נראה מאוד מאוד מיואש וחסר תקווה.
הכלב היה נעול בחדר בזמן הפגישה הראשונה, כדי שלא ינשך אותי והוא גם לא הפסיק לנבוח בזמן הזה.
עוד דבר מרגיז מאוד שהם סיפרו לי, היה שבגינת הכלבים שלהם אסור היה שידעו שהם עובדים איתי, כי אני מאלף כלבים שלא מאלף רק "בשיטה החיובית", אם ידעו, אז יחרימו אותם!
כנ"ל לגבי הדוגווקר שלהם, שפשוט הפסיק לבוא מאז שהם התחילו לעבוד איתי.
מי שמכיר אותי יודע שיש לי המון קור רוח, אז אמרתי להם שיהיה בסדר והתחלנו לעבוד.
הם הוציאו את הכלב מחוץ לדלת, כאשר הוא עם מחסום וקשור ברצועה לבעלים.
הכלב היה ממש פחדן וניסה להגן על עצמו, על הבעלים והטריטוריה בכך שהוא מנסה לתקוף אותי בשילוב עם נהמות ונביחות.
הבעלים עשה טעות חמורה וליטף את הכלב כביכול כדי להרגיע אותו, אך זה היה בעצם חיזוק משני עבור הכלב (החיזוק העיקרי זה להבריח אותי).
ביקשתי ממנו את הרצועה, נתתי לכלב מכה חזקה בכלוב הצלעות והוא פשוט יצא מהלופ שבו היה ובמקום להסתער עלי, הוא החליט שמעתה עליו לברוח ממני.
כמובן שלא נתתי לו והושבתי אותו לידי.
הכלב התחיל לרעוד, כיוון שגופו ייצר אדרנלין כדי להתמודד איתי, או לברוח, אך שללתי ממנו את שתי האפשריות.
לאחר חמש דקות בערך, הוא הפסיק לרעוד והתחיל להתנשם בכבדות, עד שנרגע לחלוטין.
כל זה קרה בזמן שהסברתי להם על התהליך עצמו והאפשרויות שעומדות בפניהם כדי להגיע למטרה.
הזוג לא האמין שאדם זר יושב בחלל החדר עם הכלב האגרסיבי מבלי שהכלב יתקוף.
הסברתי להם שבגלל הגישה הראשונה שבחרו, הכלב מעולם לא חווה גבולות ושזה בדיוק מה שהיה חסר לו.
הם קיבלו ממני הוראות לשבועיים הקרובים ונפרדנו לשלום.
בגדול, התהליך היה מחולק לשנים, אחד, לשלול לכלב את האופציה לתקוף והחלק השני הוא לגרום לכלב לא לפחד מאנשים ואף לאהוב אותם.
בשיעור השני יצאנו לטייל בחוץ.
לימדתי את הכלב ללכת "ברגלי".
טיילנו ברחובות היותר עמוסים של ר"ג, שני הבעלים היו בלחץ אטומי, מחשש שהוא יתקוף מישהו ברחוב, הם לא היו חושבים על לטייל ברחובות הללו, במיוחד בשעות העומס.
אך הכלב היה ממוקד בי, הוא התעלם מכל גירוי אפשרי שהיה שם.
אז העברתי את הרצועה לאחד מהבעלים.
היה עלינו לתרגל את הפרקטיקה ברחוב צידי ואז חזרנו למסלול הרועש והכל עבר חלק.
שוב, הם לא האמינו שאפשר אחרת…
התחלנו להפגיש את הכלב עם אנשים זרים, בכל פעם שהכלב תקף הוא שילם ביוקר על כך, עד שחדל לתקוף לגמרי.
כאשר זה קרה, הוא מיד תוגמל ע"י חיזוקים חיוביים מצד הבעלים.
השלב הבא היה לגרום לו לאהוב אנשים.
בגלל שהוא סרב לקבל מזון מזרים, אז הפסקתי לו את המזון בבית והבעלים קיבלו ממני הוראה שהכלב אוכל מהיום רק מזרים, עד שישבר וכך היה, תוך יום וחצי ללא מזון הוא התחיל לאכול מהאורחים.
בהתחלה בחששנות אבל כשהוא הבין שזוהי האופציה היחידה שלו לשרוד הוא התחיל לאכול מהר יותר.
לאחר חודש וחצי של תרגול, מהשיעור הראשון, היה להם כבר כלב חדש.
בטיולים הוא רגוע לגמרי, בבית כשאורחים מגיעים הוא בהתחלה עם רצועה, אך הוא מיד מבקש מזון ומתחנף למי שמגיע.
הם ממש הודו לי ולא ציפו להגיע לתוצאות הללו.
הם צינו בפני שמאוד הפחידו אותם לגבי והם התרשמו לטובה – "אתה לא כזה מפלצת כמו שתארו לנו".
הסברתי להם שיש אנשים שהכוונות שלהם טובות, אבל הדרך שלהם ממש לא טובה ושאין מה לשפוט אותם, או להסביר להם, פשוט רק להתעלם ולהמשיך הלאה.
כיום הכלב מאושר, הוא יוצא ליותר טיולים, הוא ללא מחסום פה, אפשר לשחרר אותו בגינת כלבים, אפשר להזמין אורחים או להתארח איתו, הוא פשוט כלב אחר עם חיים אחרים.
