סיפור קצת מרגיז אבל הסוף טוב…

לפני 11 חודשיים פנוי אלי זוג ממרכז הארץ שאימצו כלב דמוי פיטבול ארצישראלי מעמותה.
הגור היה בן שלושה חודשים כמעט והם טענו בשיחת הטלפון שיש להם כרגע בעיות של צרכים ונשכנות.
על פניו נראה היה כמו בעיה רגילה אצל כלבים בגיל הזה, קבענו פגישה ומכאן הכל מתחיל…

כשהגעתי ראיתי גור דומיננטי, שופע ביטחון עצמי, הוא הופרד מאימו בגיל שבועיים וחצי וכתוצאה מכך לא היה מי שיחנך אותו כראוי.
זה גם הסביר את ויסות הנשיכות שלא היה לו, כל ביס שהיה נותן, היה מכל הלב…
זיהיתי בגור הנ"ל משהו מעבר, הוא היה נראה לי מעט אגרסיבי לגילו ואני ביקשתי מהם להיות יותר קשוחים ממה שהם תארו לעצמם.
נתתי חוקים מחמירים והדגשתי שאסור להם לוותר לו על דבר מרשימת החוקים שהם קיבלו!

לאחר הפגישה הראשונה, בטרם נפגשנו שנית, הם שלחו לי הודעת ווצאפ בטענה שהאילוף שלי הוא קשוח מדי ואלים והם רוצים לנסות גישה אחרת והם מבטלים את הפגישה הבאה.
האמת?! לא התרגשתי, אבל כן הזהרתי אותם מהעתיד שאני צופה להם ולגור הקטן ואמרתי להם שיהי בהצלחה….

חלף הזמן ולאחר שמונה חודשים קיבלתי את הודעת הווצאפ הבאה מאחד הבעלים ואני מצטט במדויק את מה שנרשם:

"מידן ערב טוב וסליחה על השעה היחסית מאוחרת. אני לא יודעת אם אתה זוכר אותנו אבל היית אצלנו בשיעור אילוף אחד, אנחנו **** ו-*** ההורים של ***** מת"א.
לאחר שסיימנו את דרכנו, פנינו למאלפת מוכרת בשיטה החיובית, עשינו 20 פגישות בערך ועוד שבועיים ש ***** היה אצלה בפנסיון, סירסנו אותו וכלום לא עזר, הוא תוקף אותי ואת *** כשמתקרבים לו לאוכל או שרוצים להוציא לו משהו מהפה, הוא תוקף כלבים ברחוב וכבר אי אפשר ללכת איתו לגינת הכלבים.
ניסינו עוד מאלף אחד שאמר שאין סיכוי לאלף אותו והמליץ להרדים ואנחנו כבר אובדי עצות.
אתמול ***** נשך את השכנה שלנו והוריד לה חתיכה מהרגל, הוא כרגע בהסגר ואנחנו חוששים שירדימו אותו. תגיד לנו אם אתה יכול לסדר את זה אנחנו נעשה את כל מה שתגיד. "

קבענו להיפגש מיד אחרי שהכלב שלהם השתחרר מההסגר והגעתי לביתם.
ללא ספק שחזיתי את הקץ… הכלב היה פשוט קשוח, במיוחד ביחס לגיל שלו.
לא רציתי לומר להם: "אמרתי לכם" אבל לא התאפקתי.
בכל אופן, חילקתי את התהליך למספר חלקים:

1. הסברתי להם לעומק על הבעיות שלהם עם הכלב ועל הפתרונות, פשוט למה אני עושה כל דבר ודבר כדי שיוכלו להתחבר לתהליך.

2. נתתי להם כללים ברורים (שלא היו כ"כ רחוקים מאלה שסרבו לקבל כשהיה גור).
מכיוון שהכלב כבר נשך, היה עלי מעט לעלות את רמת הקשיחות.

3. נתתי להם כלים כדי לאכוף את אותם החוקים והסברתי להם כיצד להשתמש בכל כלי וכלי.

הם יצאו לדרך חדשה, מאתגרת, המון לחץ נפשי וחוסר אמון בכלב, אבל אני לא חושב שהיה להם יותר מדי ברירות.
המשימה הראשונה שלהם הייתה לבסס מנהיגות מול הכלב, בלי זרים, בלי כלבים אחרים, הם מול הכלב וכך היה, שבועיים פחות או יותר של עבודה והכלב הבין שיחסי הכוחות בבית השתנו.
הסברתי להם בנוסף, מתי לגרום לכלב לקשר אותם לגבולות ומתי לא, הדבר תרם מאוד ליחסים בינהם.
השלב הבא היה יותר קשה, היה עליהם לגרום לכלב להתעלם מהסביבה בזמן הטיול, זה לקח כמעט חודש עד שזה הגיע לשלמותו אבל בסוף הם הצליחו.
השלב השלישי היה לגרום לו להיות נינוח בסביבת אנשים כלל ילדים.
ותאמינו או לא, אבל גם על זה אפשר לסמן וי.
המשימה האחרונה שלנו הייתה לגרום לו להתעלם מכלבים שמנסים לתקוף אותו, זה עדיין בתהליך, אבל הם רגע מלגעת בפסגה!

הם ביקשו ממני לרשום את הפוסט הנ"ל מבלי להזכיר את השמות שלהם כמובן, כדי שגם אנשים אחרים שמושפעים מגורמים סביבתיים אודות השיטה הקלאסית לאילוף כלבים לא יכנעו ללחץ החברתי שמופעל עליהם, במיוחד מאנשים חסרי ידע, או כאלה שמגדלים כלבים עדינים יותר.

שבוע טוב לכולם.