לפני מספר חודשים התקשר אלי לקוח מאזור המרכז וסיפר לי שיש לו בעיה שהכלב אוכל מהפח בעיקר, כשהוא לא בבית ואם זה לא הפח אז הוא ימצא משהו אחר לנשנש, כמו רהיטים וספות, אך מוקד העניינים הוא הפח.
הוא עוד סיפר, כי הכלב פותח את הפח גם אם אין שם כלום.
זה היה נראה לי קצת מוזר כי הכלב עובד בעיקר ע"פ חוש הריח, אבל כבר הבנתי שנוצרה לו התנייה חזקה לפח.
ביום הפגישה חקרתי קצת יותר לעומק את הנושא וגיליתי שהוא עבד עם מאלף כלבים שדוגל בשיטת לימוד ללא כפייה.
המאלף הקודם אמר דבר הזוי בעיני, הוא ביקש שבכל פעם שהכלב אוכל מהפח, להתחבא לכלב ולזרוק לו חטיפים ליד הפח…
הטענה של אותו המאלף הייתה שהכלב יפסיק ללכת לפח ויעדיף ללכת ליד הפח.
הדבר גרם לכלב להיות אובססיבי לפח, כי גם כאשר לא היה שם מזון, מיד "התעופף" לו חטיף ליד הפח.
מיותר לציין עד כמה הכלב אהבה את סביבת הפח, הוא פשוט רבץ שם.
הבעיה הקשה יותר הייתה שהכלב התחיל להימנע מהבעלים בסביבת הפח ואם כבר הוא נתפס בשעת מעשה, הוא היה מגונן על מזונו ע"י איומים ונשיכות.
התשובה שלי לסוגיה הייתה שצריך קולר אלקטרוני, כלוב או גדר תחום ומצלמה.
למה?!
הקולר האלקטרוני נועד כדי שהכלב לא יקשר אותנו אל הגבולות.
גם כ"כ יש לכלב כבר סלידה מהבעלים בכל הקשור למזון, לכן רציתי שהתיקון יגיע מהפח עצמו.
המצלמה נועדה כדי שנצליח לדעת מתי הכלב מתקרב לפח כאשר אנו רחוקים מהבית.
והכלוב, כדי לשמור על רצף בתהליך, עד שהכלב ילמד שהפח ובהמשך גם הרהיטים והספות, הם מחוץ לתחום שלו.
לאחר חודשיים וחצי של עבודה של הלקוח בלעדי כמובן, היה ניתן לשחרר את הכלב בבית מבלי שיקרה דבר.
הכלב קיבל מן הסתם אלטרנטיבה אחרת, בדמות עצמות בקר וקונג מלא בהפתעות.
סה"כ עשינו שני שיעורים פרטיים.
