מקורו של כלב הרועים האוסטרלי הוא בקליפורניה, ארה"ב ולא באוסטרליה, למרות ששמו רומז אחרת.
הוא נוצר לצורך רעיית עדרים.
צפייה במחזה שכזה היא דבר מדהים, הרועה האוסטרלי אוסף את העדר על ידי נגיסות, נביחות ומבטים חודרים שאומרים " אני האחראי פה ! ".

זהו גזע כלבים צייתן ונמרץ, מה גם שמראה החיצוני שלו אותנטי למדי ומושך תשומת לב רבה אודות לגוון הפרווה המשתנה והמיוחד ועיניו בצבע החרסינה.
חשוב להדגיש שכלבים מסויימים נושאים עימם גנים רציסיביים (גן חלש) בדמות עיני החרסינה או צבעי חרסינה (מרייל – merle), או מחסור בפיגמנטציה, כל אלה ועוד נוספים נושאים איתם מחלות גנטיות.
בכלבים מקוי דם עבודה מובהקים, הגנים הרציסיביים לא מטופחים ולא עוברים אל דורות ההמשך.

הרועה האוסטרלי הוא גזע כלבים שמתאים מאוד לגידול בדירה, בין אם יש ילדים או בע"ח אחרים, כל זאת בתנאי שעבר חשיפה נכונה וחינוך כראוי.
אחת הבעיות המרכזיות בגידול הרועה האוסטרלי היא האינטליגנציה שלו.
הוא ילמד במהירות כיצד להערים על בעליו הלא אסרטיבי והחלש!
לכן הדרכה בסיסית היא בגדר חובה כאשר מגדלים כלב מגזע שכזה.

גזע זה כל כך חכם שאפר ממש להעזר בו בחיי היום יום, כמו למשל בהבאת חפצים, הדלקת אורות ומכשירי חשמל ועוד.

האוסטרלי חייב לעבור גירוי פיזי ושכלי רב מדי יום !
טיול של חצי שעה ביום ממש לא יספיק לו.
אני ממליץ על לפחות שני טיולים של 45 דק ביום, בשילוב עם תרגילי משמעת ומשחקים מעייפים כמו פריסבי או אפילו תרגילי אג׳יליטי.