לאחר שנכנס "לרשימת הכלבים המסוכנים" ע"פ עיתון אצבעוני (בבקשה תנסו לא לצחוק כי זה עצוב), קצת מידע על האסקי סיבירי.

ההאסקי סיבירי כמו שכולם כבר יודעים שימש מאז ומעולם לגרירת מזחלות בתנאי שטח קשים במיוחד.
הוא ניחן בסיבולת לב ראה, כוח רצון ואינטלגנציה סביבתית מעולה…
הוא פשוט הותאם למשימתו.

ע"פ ההסטוריה, מקורו של ההאסקי סיבירי הוא מעם שנקרא "צ'וקצ'ים", עם זה שוכן בצפון מזרח אסיה ואנשיו היו הראשונים להשתמש בשרותיו של ההאסקי סיבירי לגרירת מזחלות בתנאי שטח מושלגים ותלולים.

כדי לצור כלב עמיד כ"כ בתנאי שטח אכזריים מאוד, על המגדלים הראשוניים היה לברור בקפידה ולהרביעה רק את הכלבים היעילים והחזקים ביותר, פשוט אין מקום לחולשה בסוג עבודה שכזה.
לעיתים אפילו היו מכניסים דם של זאבי בר כדי לחזק את הכלבים.
כלבים חלשים היו מומתים ובתקופות קשות, הם אפילו היו נאכלים ע"י הצ'וקצ'ים…
הכלבים שהורבעו פשוט עברו ביררה נוקשת מאוד, כלב שלא היה מספיק טוב בגרירת מזחלות פשוט לא היה מצדיק את קיומו בעיני בעליו.

כיום, באיגודים השונים אשר דוגלים בכלבי תערוכות (מעדיף להמנע מלהזכיר את שמם) הברירה הסלקטיבית לא באה לידי ביטוי באופן כזה שיהפוך את הכלבים לבריאים יותר, או עמידים יותר….
הכלבים "האלופים", שזוכים להעביר את הגנים שלהם הלאה, זוכים בתחרויות מעט שונות, שלא נועדו לברור את הכלב האולטימטיבי לגרירת מזחלות.

אחת התחרויות הקשות ביותר, אם לא הקשה ביותר בגרירת מזחלות נקראת – Iditarod.
מוזר שאותם כלבים "אלופים" מעולם לא השתתפו בסוג תחרות אכזרית שכזו, אני מניח שהם אפילו לא היו שורדים את החלק הראשון…

לסיכום, כמו שכבר הבנתם, כדי לצור כלב בריא, או כלב עבודה, נדרשת עבודה קשה של המגדל עצמו, תוך כדי שימוש ביושרה פנימית והבנה של יעוד הגזע והאופן שבו התכונות הפיזיות והמנטאליות מגיעות לידי ביטוי בשטח.
כשהקוים המנחים לברירת ההורים המרביעים הם לא נכונים, הצאצאים יסבלו מכך, על זה נאמר – אבות אכלו בוסר ושיני בנים תקהינה.