הקוד הכלבי –

גנים בנויים מהחומר הגנטי DNA ( Deoxyribonucleic Acid) שהוא מולקולה ספירלית ארוכה.
לאורך המולקולה הזאת קשורים כימיקלים בסיסיים, הם בעצם "האותיות" של הקוד הגנטי.
בקוד הגנטי יש רק ארבעה אותיות בלבד: A, C, G ו- T.
אך יש אפשרויות למגוון רחב ברצף שלהן, כך שניתן לצור כמות ענקית של מידע.

מאפייניו הגופניים של הכלב, אישיותו והתנהגותו מתגבשים ע"י מערכת מורכבת של גורמים אשר משפיעים זה על זה.
לסביבה, לתזונה ולהתפתחות החברתית יש השפעה נרחבת על התפתחותו של הכלב, אך "התכונות הבסיסיות" שלו ערכות בתוך הגנים שלו, שהם בעצם השרשראות של קוד כימי שמורה לתאים מה לעשות וכיצד וכמה להתפתח.
השרשראות המכילות את הצופן מוחזקות בתוך מבנה דמוי חוט זעיר העונה לשם "כרומוזום" (Chromosome).
הכרומוזומים נמצאים כמעט בכל תא ותא בגופו של הכלב.
כל תא נושא עימו סט זהה של כרומוזומים, אך גנים שונים מופעלים ומופסקים בצורה סלקטיבית בתאים שונים.
הפעילות, או חוסר הפעילות, של גנים מסויימים קובעים את גודל התא – לדוגמא, אם הוא יתפתח לת"א עצב או לתא עור.

לפיכך עולה כי למטען הגנטי אשר הכלב נושא עימו יש השפעה לא קטנה על חיו של הכלב.
אם מיעדים כלב למטרה מסויימת, רצוי לשכול בכובד ראש מאיזה גזע הוא יהיה ומאיזה קו דם, מה גם שיש לייחס חשיבות לאופי הפרט הספציפי.
יש מקרים מסויימים שלא ניתן "לנצח" את הגנטיקה, לדוגמא, כלב מגזע מסטיף אנגלי במשקל של 100 ק"ג לא יצליח לעולם להתחרות בכושר גופני של מלינואה, לא משנה כמה נאמן אותו, הגנים שלו פשוט קבעו שהוא כבד ומגושם ביחס למלינואה…

בתמונה: רומן היקר ❤️