בטורקיה הרביעו בעיקר כלבים לשמירה על עדרים וכלבי צייד.
כלבים אשר שומרים על עדרים, חייבים להיות עצמאים, בעלי אינסטינקט חזק בכל מה שקשור להגנה על העדר, אנטיליגנטים ובטוחים בעצמם.
בדרך כלל כלבים מסוג שכזה, נוטים ללבוש פרווה בצבע לבן, מהסיבה שהחקלאי רצה להבדילם מטורפים שונים, אשר ניסו לטרוף פריטים בעדר.
כלבים בעלי צבע כהה יותר, שימשו לשמירה על רכושו של החקלאי מפני פולשיים אחרים.

גזעים טורקים לעתים קרובות התפתחו באזורים מרוחקים זה מזה, הם הותאמו באופן סלקטיבי לתנאים המקומיים ולמצבים שונים ומגוונים.
כל אזור גיאוגרפי פיתח גזע, גזעי רועים, גזעים שהם האבות של גזעי רועים מודרנים (גזעים אלה נכחדו) וגם גזעים אשר שימשו לצייד, כולם עם מאפיינים ספציפיים התואמים לסוג העבודה המבוקש.
קיימות הרבה מאוד גרסאות שונות לגזעים טורקיים לאומיים.

לפניכם סיוואס קאנגל.