זאב טלוא – African wild dog

הזאב הטלוא האפריקני הוא בהחלט בעל חיים אשר מטיל את אימתו על הסאוואנה ברחבי אפריקה.

זאב הטלוא קיבל את שמו מכיוון שדוגמת פרוותו נראת כאילו ציירו עליו טלאים.
שמו המדעי הוא – Lycaon Pictus, צירוף של שני מילים, האחת יוונית והשניה לטינית, אשר פירושם יחד הוא "זאב מצוייר".
זוהי הגדרה הולמת בכל מה שנוגע להתנהגות ולהופעה החיצונית, מה גם שאנשים רבים סבורים שהוא דומה יותר לצבוע מאשר לזאב.
הדברים הגיעו לידי כך, שנמצאו כבר כאלה שקבעו אותו, בטעות, במשפחת הצבועים.
אכן, יש להודות כי גולגלתו המוצקת, אוזניו הזקופות, לסתותיו החזקות, פרוותו הקצרה והגסה והעדר האצבע החמישית – מצטרפים יחדיו כדי לשוות לו דמיון חיצוני לצבוע.
אבל, הצבוע להבדיל מזאב הטלוא ניחן בחלק אחורי נמוך, צוואר עבה ורגליו מעובות.
יתר על כן, בדיקות מדוקדקות מגלות, כי הזאב הטלוא אינו דומה ביותר לזאב, שהוא הרבה יותר כבד וגם רגליו קצרות יותר.

כל תנועותיו, הפעילויות המאפינות אותו ותנוחות של בעל חיים זה ( מלבד היבבה המיוחדת שלו ), מקרבים אותו הרבה יותר למינים מסויימים של כלבי בית וללא כל צל של ספק, זהו אחד מבעלי החיים הקטלניים, הפראים והמסוכנים ביותר בין חיות אפריקה.

עובדה מעניינת מאוד היא שאין שני זאבי טלוא אשר זהים בצבע הפרווה או במתכונתה.
אחדים מהם חומים כהים, אחרים כמעט וצהובים וכולם מכוסים במתכונת בלתי-סדירה של טלאים לבנים, חומים, דמויי חלודה, או שחורים.
רק זנבותיהם של כל אחד ואחד מהם מסתיים בציצית לבנה לחלוטין אשר כמעט וזהה בין כל פרט ופרט.

זאב הטלוא הוא אצן מושלם, רגליו ארוכות, חזקות ודקות ביחס לגופו, מתאימות להפליא לתנועה מהירה, אמנם, הוא אינו יכול לרוץ במהירות העולה על 50 קמ"ש, אבל מצד שני אין הוא מסתמך על המהירות לבדה.
כושר העמידות ההגבוה, המאפשר לו לשמור על מהירות אחידה לאורך זמן רב, כך שהוא יכול לרדוף אחר טרף הרבה יותר מהיר וחזק ממנו לאורך זמן ולהטישו.

לאחר שקמו משנתם, זאבי הטלוא מתחילים את יומם לרוב בשעה קבועה, בדרך כלל עם שחר, או, מעט לפני שקיעת החמה.
זאבים אלה הם חיות יומיות, המשתמשים בראיתם החדה כדי לאתר את טרפם ולעקוב אחריו כשחוש הריח, להבדיל מבעלי חיים אחרים ממשפחת הכלביים, משמש להם כעזר-משני.
הם מעדיפים לצאת לצייד בשעות קרירות, שכן, מרדפים ארוכים בזמן שהשמש מכה, אינם ראויים עבורם ולעיתים חריגות הם יכולים לצאת לצייד גם בלילות בהירים.

כאשר הלהקה יוצאת לסיבוב צייד, מתקדמים הזאבים בעקבות מורה הדרך שלהם – מנהיג הלהקה.
צעדיהם הראשונים איטיים וזהירים.
אחדים מן הזאבים נעצרים מדי פעם כדי לרחרח את הקרקע, אך מיד שבים אל הלהקה.
עד מהרה הלהקה כולה נהפכת לערנית יותר, ליחידה אחת, מן מכונה חזקה ומשומנת אשר עובדת היטב.
כאשר שדה ראיתם נחסם אודות לעשב הגבוה, הם מזנקים בקפיצות גבוהות כלפי מעלה, כדי לשמור על הכיוון הנכון ולהעיף מבט מהיר בעדרים שמסביב.

שלא כמו טורפים אחרים, משקיעים ציידים אלה ממשפחת הכלביים רק מאמץ קטן ביותר בניסיון להסתיר את התקדמותם אל עבר המטרה.
התגנבות חירשת ומארב, כמעט שאינם ממלאים כל תפקיד בשיטת הציד שלהם.
ההצלחה או הכישלון אינם תלויים כלל בגורם ההפתעה.
אווירה מטעה של שלווה מאפיינת שלב זה של התקפה.
זאבי הטלוא מסמנים פריט, חלש, צעיר, או חולה מבין עדר מסויים.
הם מתקדמים אליו כאשר הם מאיטים את צעדם ופוסעים ללא חיפזון, בזנבות מורדים ובצווארים מתוחים, אל עבר היעד.
התקרבות נינוחה זו היא טקטיקה מחושבת, המיועדת להשקיט את הפחדים והחשדות של העדר.

החלק הרציני של התקיפה והרדיפה אינו נפתח אלא עד שבו נמצאים הטורפים במרחק של כ – 200 מטרים מיעדם.
זאב הטלוא האפריקני מסוגל להתמיד במהירות של כ – 50 קמ"ש על פני מרחק ניכר.
מנהיג הלהקה הוא זה שקובע את המהירות הממוצעת, המגיעה בשלבי הפתיחה של המרדף ל – 30-40 קמ"ש.
המהירות עולה ברגע שהקורבן הנבחר מראה סימני עיפות, ברגע הזה הלהקה כולה מגיע למהירות שיא.

ברגע שהצליחו הזאבים לבודד את הטרף מן העדר ולהטישו אחר המרדף, כל הלהקה מכתרת את הקורבן, הם מתנהגים בדיוק כמו זאבים ממקומות אחרים ברחבי הגלובוס.
מספר זאבים טלואים תוקפים בו זמנית מכיוונים שונים, כשכל אחד מהם מרכז את מאמציו בחלק אחר של גוף הטרף.
לעיתים לא רחוקות, הקורבן נאכל בעודו בחיים.
זאבי הטלוא, הם הטופים היעילים ביותר בממלכת החי, 73% מנסיונות הצייד שלהם נגמרים בהצלחה, תודות לשיתוף הפעולה, התקשורת ההדדית וליכולות האתלטיות שלהם.

צבאי הטומפסון ניצבים בראש רשימת הקורבנות של הזאבים הטלואים, הם מהווים 53% מן הסך הכל.
האחרים הם צבאי הגראנט, המהווים 25% נוספים, עופרי הגנו 21% והאחוז האחרון מורכב מבובאלים.
זאב הטלוא צורך בממוצע כ – 3 ק"ג בשר מדי יום.

הזאבים הטלואים האפריקנים הם יצורים המרבים בפרייה ורבייה.
לאחר הריון המתמשך בין 60 ל – 80 יום, ממליטה הזאבה את גוריה, שמיספרם מגיע לרוב לשישה עד עשרה, אם כי לעיתים מומלטים גם שנים עשר ושישה עשר גורים בהמלטה אחת.

הגורים מתחילים לאכול מזון מוצק בגיל שבועיים לערך, אך תהליך הגמילה מתמשך עד לגיל עשרה או שנים עשר שבועות.
הצירוף של בשר וחלב מספק להם נוזלים די הצורך, עד כי הם יכולים לוותר על מי שתיה.
רק בגיל שלושה חודשים הגורים מתחילים לשתות מים באופן סדיר.

שעורי הצייד מתחילים בתקופת חיים מוקדמת.
כתחילה, כשורי הצייד נבנים ביסודותיהם במשחק בין כל הגורים לשגר, בהמשך, כאשר יוצאים הגורים לראשונה עם הלהקה, אין הם לוקחים חלק בצייד עצמו, אלא רק מתבוננים בבוגרים.
עם התבגרותם הם לוקחים יותר ויותר חלקים פעילים בעת הצייד, עד אז, הבוגרים מאכילים אותם על ידי פליטה של מזון חצי מעוכל מקיבתם.
הצייד תמיד מתחלק שווה בין כל חברי הלהקה, כך שלעולם לא נשאר פריט כאשר ביטנו ריקה.
התנהגות בלתי-אנוכית זו מסייעת להבטיח את בריאותה ועוצמתה של הלהקה.