שווה קריאה, גם אם אין לכם כלב.

טעות נפוצה היא לחשוב שכלב נובח מאיים עליך.
הכלב עשוי להשמיע קולות הרמים שלכאורה מכוונים היישר אליך, אך הרושם הוא מטעה.
הנביחה היא אות האזעקה של הכלבים, והיא מופנית לחברים אחרים בלהקה, לרבות הלהקה האנושית שאליה שייך הכלב.
המסר שבנביחה הוא: "משהו מוזר קורה כאן תהיו ערניים!".

בטבע יש לנביחה שתי השפעות: היא מעודדת את הגורים לתפוס מחסה ולהסתתר ובנוסף, קוראת לבוגרים להתאסף לפעולה.
במונחים אנושיים דומה הדבר לקול צלצול פעמון, הלמות "הגונג", או תקיעה בשופר ביישוב מבוצר, אות האזעקה אינו מספר לנו אם הבאים הם ידידים או אויבים, אך הוא מבטיח שיינקטו אמצעי זהירות מתאימים.
לכן הנביחה יכולה לשמש כברכה עם בואם של בעלי הכלב, וגם התרעה על חדירתו של פורץ. ברגע שהבא מזוהה, מתחלפת הנביחה בטקס ברכה ידידותי או במתקפה רצינית.
התקפה נחושה ומיידית, בהשוואה לכך, היא דוממת לחלוטין.
כלב תוקפני וחסר פחד פשוט יסתער היישר אליך וינשך.
כלבי משטרה, התוקפים בני-אדם המעמידים פנים שהם פושעים נמלטים מוכרחים זאת. כאשר האובייקט המצויד בשרוול מרופד, או בחליפת הגנה, נמלט וכלב המשטרה משוחרר על-ידי מאמנו, אין נביחות, אין כל קול.
הזינוק הדומם של הכלב מסתיים במהרה כשהוא נועץ את מלתעותיו בשרוול המרופד ונאחז בו בכל כוחו.

גם הבריחה דוממת באותה מידה.
כלב המנסה נואשות להימלט נשאר דומם ומתרחק במהירות.
ביטויים קוליים מעידים בעיקר על התלבטות או תסכול.
העובדה שהם מתלווים כמעט תמיד לעימותים תוקפניים עם כלבים אחרים, מצביעה על כך שגם הכלב התוקפני ביותר מפחד מעט. התקפתו הדוממת לגמרי של כלב המשטרה נפוצה פחות מן ההתקפה הרוטנת.
הרטינה, כשהשפתיים משוכות לאחור וחושפרת את שיני הכלב, טיפוסית לכלב שהוא בעיקר תוקפני ופוחד רק מעט.
גוון קל של פחד הוא מה שהופך את ההתקפה הדוממת להתקפה רוטנת, אך אין להתייחס בקלות ראש לכלב זה.
הדחף לתקוף עדיין חזק בהשוואה לדחף להימלט.
כלב ררטן הוא חלום הבלהות של הדוור!

חלק מספר 2 מפורסם בתמונה זהה בעלת גוון בהיר יותר, כי נגמר המקום לכתוב.