שאלת השאלות.
מדוע הכלב מכשכש בזנב?

התשובה היא קצת מורכבת, קראו עד הסוף ותגלו.

אנשים רבים טוענים שכלב שמכשכש בזנבו הוא ידידותי, חד משמעית – זה לא נכון!

תנועות אשר מתבצעות הלוך ושוב בעולם החי ברוב המקרים מעידות על מצב של התלבטות.
כאשר בע"ח שרוי במצב של התלבטות הוא נמשך לשני כיוונים שונים בעת ובעונה אחת.
הוא רוצה להתקדם ולסגת בו זמנית, לפנות ימינה ושמאלה ביחד, לחקור ולברוח באותו הרגע…
מאחר שכל דחף מבטל את הדחף השני, בע"ח נשאר במקומו, אך הוא נמצא במצב של מתח.

מה בדיוק קורה במוחו של הכלב שמכשכש בזנבו?

בגדול, הכלב רוצה להשאר וללכת.
הדחף ללכת נגרם ע"י פחד, פשוט למדי, אך הדחף להישאר מורכב יותר,למעשה אין זה דחף אחד בודד אלא כמה.
יתכן שהכלב רוצה להשאר מכיוון שהוא רעב, צמא, ידידותי או תוקפני, או מכל סיבה אחרת אשר תניב לו דבר מה.
לכן אי אפשר להצמיד לכשכוש בזנב משמעות אחת ויחידה.
זהו אות חזותי שיש לפרש אותו רק ע"פ הקשרו, ביחד עם פעולות אחרות המבוצעות באותו הזמן.

להלן דוגמא שתעזור לכם להבין טוב יותר את העניין:

גורי כלבים לא מכשכשים בזנבם כאשר הם צעירים מאוד.
בגיל חודש, מכשכשים בזנבם בערך 50% מהגורים ובגיל חודש וחצי עד שבע שבועות כל הגורים כבר יכשכשו בזנבם.
כשכוש הזנב הראשון שחווה הגור בחיו הוא בזמן שהוא ואחיו לשגר יונקים חלב מאמא כלבה.
כשהם מסתדרים לאורך גופה של האם, הם מתחילים לכשכוש בזנב במהירות.
קל לפרש זאת כהנאה של הגורים, אך למה הם לא כשכשו בזנב בגיל צעיר יותר? שבועיים למשל?
הרי החלב היה חשוב באותה העת לא פחות והזנבות של הגורים כבר היו מספיק מפותחים כדי לפעול כך, אז מה היה חסר?
התשובה היא – ההתנגשות של הגורים אחד עם השני בתוך השגר.
בגיל שבועיים הגורים מצטופפים למען החום והנוחות אך עדין אין בינהם יריבות רצינית.
בגיל שבע שבועות, יש בין הגורים יריבות רצינית יותר וכדי לאכול מהאם עליהם להתקרב זה לזה, קרוב מאוד – קרוב מאוד לאחיהם שזה עתה התקוטטו איתם.

בדיוק כפי שהסברתי בהתחלה, הגורים נמצאים במצב ביניים, הם רוצים לנוק מהאם, אך הפחד להיות בקרבת אחיהם מטריד אותם.
התלבטות זו מעוררת את כשכוש הזנב אצל אותם גורים.

זכרו, כשכוש הזנב מעיד על מצב ביניים שבו שרוי הכלב שלכם..

עוד דבר, כלבים כנועים מכשכשים בצורה חרבה ורפויה, בעוד כלבים דומיננטיים מכשכשים בצורה מהירה ונוקשת.

לגובה הזנב יש השפעה ישירה על המסר שאותו הכלב רוצה להעביר לעולם, אך זאת נשאיר לכתבה אחרת….

יותר מאוחר אפרסם את החלק השני של הכתבה.