רבים שואלים אותי על ההתנהלות ומערכת היחסים שלי עם רומן ופרננדו, אז החלטתי לעשות לכם סיכום של הדברים.

בבוקר, כשאני מתעורר, אף כלב לא מגיע להעיר אותי, אני מצידי קם בזמן תמיד, כדי להוציא אותם לטיול ולא מושך אותם וגורם להם להתאפק, אך הם מנגד לא מעירים את מנהיג הלהקה שלהם.
כשאני קורא להם, הם מגיעים לומר לי בוקר טוב.

לאחר שהתארגנתי, אני יוצא איתם לטיול בוקר קצר, של רבע שעה בערך שמטרתו היא עשיית צרכים.
כיוון שהם ניזונים ממזון טבעי בלבד, נדיר מאוד שבבוקר יעשו דבר מלבד שתן.
בטיול זה, הם במינימום משמעת ואנחנו נעים בקצב איטי כשהם עוצרים כל רגע לסימון הטריטוריה וחקריה של הסביבה.

לאחר מכן אני יוצא לעבודה וחוזר רק בערב.
כאשר אני מגיע לבית, אני לא מגיע איתם אפילו לקשר עין ודואג להעניק להם את התחושה של "מה אתם רוצים ממני?! הרגע הייתי כאן".
כך בעצם הם מעולם לא פיתחו לי חרדת נטישה.
אני תמיד ממתין לפחות 10 דקות לאחר שהם נרגעים, לפני שאני בכלל מתייחס אליהם.
אחרי כל הטקסט הזה, אני מכין אותם לאימון שיש באותו היום ויוצא מהבית.

קודם כל אנו יוצאים לגינת כלבים, או שדה ושם הם משוחררים בסביבות ה – 20 דק כדי שיפרקו מתחים ויעשו צרכים.
משם אנו ממשיכים לנושא העיקרי של אותו היום, שזה יכול להיות – אימון משמעת, אימון הגנה, אימון לשיפור הביטחון העצמי, אימון לשיפור הסוציאליזציה, אימון אירובי, אימון כוח וכדומה.

לאחר מכן אנו שוב הולכים למקום שבו הם יכולים לעשות צרכים ולשתות מים ומשם חוזרים לבית, לאכול את המנה העיקרית שלהם, באותו היום, כמובן רק מהידיים שלי.

אנחנו מאוד מורגלים וחיים זה את זה, כל תנועה דרוכה תקפיץ אחד את השני, זה לא משנה מי מאיתנו.
אנחנו תמיד מתחשבים זה בזה ואני זה שמנהל את העניינים למרות הכל.
אין מריבות, אין בלבול, הכל מתפקד לפי סדר מסוים שנקבע לפי ההרכיה קבועה שבה אני ראשון, רומן שני ופרננדו שלישי.
אין תחרות ואין קנאה, רק אחרי שרואים את זה בעיניים מבינים על מה אני מדבר, כל אחד יודע ומבין את המקום שלו ואת תפקידו בכוח.