רבים הם האנשים אשר נוטים לבלבל ולכלול את הרועה האנטולי ולתייג אותו כסיבאס קאנגל או כאקסראי מאלקלי.
יש לציין שאלו גזעים נפרדים בעלי סטנדרטים שונים בסופו של דבר.

האנטולי הוא הרבה יותר "רזה" וקל תנועה מאשר הקאנגל והמלאקלי, שהם גדולים וכבדים יותר.
כמו כן הוא גם בעל סיבולת לב ריאה טובה יותר.
אם נמשיך ונשווה אותו לשאר הרועים הטורקים נגלה שהוא גם הרבה יותר קל לאילוף.

אחרי הכל, השלוחה של ה – FCI בטורקיה (לא זוכר את שמה המדויק) מכירה באנטוליאן כקנגל, למרות שמדובר בגירסאות שונות לאותו גזע.
מבין כל הגזעים שקראתי עליהם, על הקנגל/ אנטוליאן יש הכי הרבה גירסאות למקורותיו: שהוא יורד מהגאמפר הארמני, מהמסטיף הטיבטי העתיק, מהמסטיף הפרסי, האשורי, מסטיף יווני עתיק, ועוד סוגי מסטיפים וכלבי רועים שלא קיימים אלפי שנים…. אבל על פי הfci הטורקי, שאני נוטה להסכים איתם, מדובר על גירסה אזורית לכלבי רועים אסיאתיים שהגיעו יחד עם נוודים לאנטוליה (טורקיה של היום) לפני כמה אלפי שנים, הרבה לפני האימפריה העותמנית.

עם הזמן קראו לגזע "כלב רועים אנטוליאן", על שם האיזור, ורק לפני כמה שנים הפסיקו להכיר באנטוליאן ושינו את השם לקנגל. (למה? נעלה על זה פוסט נפרד)

כלב הרועים האנטוליאן *המקורי* נחשב עדיין לקצת קטן יותר מהקנגל, אתלטי ובעל סיבולת גבוהה הרבה יותר, אבל….. אין כמעט קנגלים ואנטוליאן טהורים (אם בכלל עוד יש), רוב בתי הגידול בטורקיה כבר עירבבו בין כלבים מובחרים מ2 הגזעים כבר הרבה מאוד זמן, אחת הסיבות שהיום רואים כלב רועים אנטוליאן במימדים כמו של הקנגלים הגדולים ביותר.

בתמונה – גור מגזע רועה אנטולי