רבים הם האנשים אשר בטוחים כי המאלף יגיע לביתם, יחליף "כמה ברגים" לכלב ובעיות ההתנהגות שלו יפתרו, או לחלופין הוא ידע לכבות את האור לאחר מפגש אילוף אחד או שניים.
זה לא עובד ככה!
מכיוון שכלב הוא יצור חי ולא מכונה, דרוש תרגול וחזרה מונוטונית על פעולות מסוימות כדי להעביר את המסר כראוי וכדי להטמיע בכלב את ההתנהגות הרצויה ולסלק את ההתנהגות הבלתי רצויה.

להלן סקירה קצרה לגבי שיטות שונות של אילוף:

פנסיון –
כאשר הכלב נלקח לפנסיון אילוף, המאלף יוצר את הקשר עם הכלב, בונה את ההתניה ומטמיע אותה ורק לאחר מכן הכלב חוזר אל הבעלים.
אני פחות ממליץ על דרך אילוף זו כיוון שהכלב גם בונה את הקשר עם המאלף, גם הכלב יכול לסבול מבעיות חרדה וגם אם הלקוח לא יתרגל במדויק וימשיך את המאלף הכלב יחזור לאינסטינקטים שלו, או ישכח את הנלמד.
בנוסף, בדרך זו הלקוח לא יודע כיצד ההתניה נבנתה מהעומק והוא יהיה מוגבל מאוד כאשר הוא יצטרך לתקן רגרסיות בעתיד.

כיתת לימוד –
האימון בקבוצה / כיתה יכול להיות טוב לזמן מסוים בהתפתחות האימון.
יש גירויים, יש חשיפה וכאן זה נגמר.
בסופו של דבר הכלב ילמד את הסביבה ויתרגל אליה, אך כאשר תצאו מהמתחם תיהיו חייבים להמשיך את הנלמד כדי שהכלב יעשה הכללה.
בנוסף, אני לא ממליץ ללמד פקודות חדשות במקומות עם גירויים, לכן כיתה לא מתאימה לכלב מתחיל אלא לכלב שצריך לעבוד תחת גירויים בינוניים עד קשים מאוד (תלוי באופי הכלב).
לכן פתחתי ואמרתי שאימון בקבוצה טוב במידה חלקית.

אחד על אחד –
לדעתי, הדרך הטובה ביותר, לכן אני דוגל בה.
כאשר המאלף מנחה את הלקוח ומתערב רק לעיתים רחוקות, רק אז הלקוח מבין באמת מה צריך לעשות, כיצד להתמודד עם מצבים חדשים וישנים ועוד.
הקשר נבנה עם הבעלים ולא עם המאלף וגם המאלף פנוי ומרוכז רק בכלב אחד, להבדיל מקבוצה.
"בדרך זו אני בעצם הופך את הלקוח לשותף שלי, הלקוח הוא בעצם הידיים, הרגליים והלב של המערכת ואני מתפקד כמוח.
אם "השותף" לא יעשה כנדרש, לא נתקדם לאף מקום!"

בתמונה: צ'אי ורומי.
כאשר הגעתי לביתם, צ'אי היה כבר רגל וחצי מחוץ לבית עקב ההתנהגות האגרסיבית שהוא נהג להציג כלפי אורחים ואנשי הבית (כלל הנסיכה הקטנה).
תודות" לשותפים" שלי, שירן וניר, הבעלים של צ'אי, כיום הוא עשה תפנית בחיו גם בגיל מתקדם.
אגב, היום יש לצ'אי יומולדת 5, אז בבקשה… ברכות.