ראטינג –

הראטינג הוא תת-קטגוריה של ענף הציד, בעצם החקלאים מדבירים מכרסמים בדרך אקולוגית וידידותית לסביבה מבלי להשתמש בחומרים כימים ולפגוע בסובבים.

ברוב המוחלט של המכרים אותם חקלאים משתמשים בגזעים ממשפחת הטרייר.
הטריירים מצטיינים בחיסול מכרסמים.
הסברה הידועה אומרת, שבעל החיים הביתי והיעיל ביותר בחיסול מכרסמים ומזיקים הוא חתול הבית.
החתול אומנם עושה זאת מצויין, אך פעמים רבות הוא נסוג כאשר ניצב מולו מכרסם גדול כמו חולדה תוקפנית.

מנגד, כמה סוגי טריירים פותחו במיוחד להריגת חולדות.
מאחר וכלבי הטרייר מחסלים את טרפם על ידי ניעור צווארו ושבירת מפרקתו של הקורבן, גזעי טרייר רבים ניחנים בראש גדול ובלסתות חזקות מאוד ביחס לגודלם.

גם היום, חקלאים רבים משתמשים בטריירים כמדבירים אקולוגים, בעיקר בשדות לגידול דגנים.
בהתחלה הם מבריחים את המכרסמים על ידי עשן, גז, או ריחו המצחין של הפרשות בואש ( בעל חיים אשר מפיץ ריח רע
מחלקו האחורי של גופו ), כאשר אותם מזיקים יוצאים ממחילותיהם, משסים בהם את הטריירים.
המצטיינים במשימות אלה הם הגזעים: פלומר טרייר, מנצ׳סטר טרייר, טרייר סקוטי, קירן טרייר, ווסט היילנד טרייר, פוקס טרייר, בול-טרייר, סטפורדשייר טרייר, פטרדייל טרייר, פרסון ראסל טרייר וראט טרייר – כל אילה הם מצטיינים בלכידת מכרסמים, עם דגש נרחב על חולדות והמתתם, אפילו היורקשייר הזעום מצטיין בתחום זה (מדובר ביורקשייר מקו דם עבודה)

כדי שנוכל לעקוב ולעריך את מידת יעילותם של כלבי הטרייר בקטילת מכרסמים, עלינו לחזור לתקופה הויקטוריאנית, בתקופה זו היה מכת חולדות אשר הייתה נפוצה עוד יותר במעמדות הנמוכים.
עצם עובדה זו, פותח לו סוג ספורט אשר משך אליו גם צעירים רבים מהמעמדות הגבוהים.

טריירים וחולדות חלקו יחד זירה, אשר רק אחד מהם היה יוצא כשידו על העליונה.
הצופים היו מאמרים בכספם על זהות המנצח, הטרייר או החולדה, אם היה זה טרייר גדול יותר ( כמו בול טרייר למשל ), הם היו מהמרים על הזמן שיידרש לכלב לחסל קבוצת חולדות.

מאותה תקופה, שרדו עדויות רבות בכתב שמתוארים בהן כלבים מסוימים.
באחד מכתבי היד, הוזכר כלב מגזע בול טרייר, שמו היה "טייני".
מסופר על כך שב-28 דקות, קטל טייני חמישים חולדות.
בעליו של טייני טען, שבמשך חיו הוא קטל יותר מחמש אלפים חולדות, בערך טון וחצי !

הנטייה הטבעית של כלבי הטרייר לצוד בעלי חיים קטנים, הוא חלק מן האינטליגנציה האינסטינקטיבית שלהם.
בעלי טריירים רבים, יודעים שדי בתנועת מחשידה קלה ביותר בדמות עלה הנישא ברוח, או על ידי כיוון אורו של פנס על הרצפה והנעת כתם האור, כדי לעורר בכלבם את האינסטינקט למרדף.

גם צורת ההתקפה של הטריירים היא חלק מהמערכת הגנטית שלהם.
הם אוחזים בחוזקה בעורפו של הקורבן ומטלטלים אותו מספר פעמים בתנועות חדות, עד אשר אותו קורבן מקפח את חיו.
תכונה זו אינה נדרשת ללימוד כלל, היא טמונה עמוק בתוך כלבים מגזעי טרייר רבים, אפילו אם הם כלבים עירוניים שמעולם לא פגשו חולדה, או כל מכרסם אחר.

בתמונה: ארבעה כלבים מגזע פלאמר טרייר ופטרדייל טרייר אחד.