קצת על גנטיקה…

לאחרונה עלה דיון נוקשה באחת מקבוצות הכלבים כאן בארץ בנושא גנטיקה.
נשאלה שאלה: "האדם מותר לזווג בין שני אחים מאותו השגר?"
כתבתי שם תגובה מתומצתת אבל אני רוצה להרחיב אותה כאן…

אז ככה, קודם כל עליכם להבין שדרוש ידע רב בגנטיקה כדי לעשות את זה בצורה נכונה וטובה, אך עדין יצאו מדי פעם גורים בעלי מומים ותכונות קיצוניות.
יש בגדול מדרג של ארבעה סוגי הרבעות:

1. הרבעה מקרבה ראשונה – אח ואחות, אמא ובן, אבא ובת.

2. הרבעה מקרבה שנייה – סבא ונכדה, סבתא ונכד בני דודים, דוד ואחיינית דודה ודוד ואחיינית.

3. הרבעה מקרבה שלישית – כאן אין קשר ישיר בין הכלבים, אך הם מאותו הקו דם.

4. הרבעה מדרג רביעי – הכלבים לא קשורים זה לזה בשום אופן.

כאשר עושים הרבעה מדרג 1 (נקרא גם אינברידינג) ישנם יתרונות וחסרונות מסויימים.
היתרונות באים לידי ביטוי בכך שמחזקים תכונות אופי או יופי בצורה הדוקה מאוד!
הדוגמא הטובה ביותר לכך היא תכונות הגיימנס.
כאשר רוצים לשמר את התכונה החמקמקה הזו דרוש ברוב המקרים לעשות אינברידינג כבד.
אך מנגד, יוצאים לא מעט גורים פגומים שמגדלי כלבים רבים ברחבי העולם נוהגים להרדים.

אני בכלל לא ממליץ לכם להרביע כלבים מקרבה ראשונה או שניה.
הסיבה לכך היא שאתם לא למדתם את זה וזה יצור בעיות ברוב המקרים.
אבל כן חשוב לי להדגיש שזה קורה בעולם הכלבים ואף מניב תוצאות, להבדיל מעולמינו, בני האדם..

בתמונה ניתן לראות כלב בעל שני ראשים ובתמונה השניה ניתן לראות את צ'יינמן (היה פיטבול מוצלח מאוד בדורו ועד היום נחשב לאגדה).
זה רק כדי להמחיש לכם את הניגודיות בהרבעות מקרבה ראשונה.