קסטרו לבוריירו – Cão de Castro Laboreiro
בתרגום מלא: הכלב מקסטרו לבוריירו (עיירה קטנה בצפון פורטוגל)

גזע נדיר מאוד שתפקידו העיקרי הנו שמירה על בקר וצאן, עם פחות מ10 בתי גידול רשמיים וכמה מאות כלבים פזורים בעולם, אך עתיק מאוד שאומץ ליבו מוזכר בספרות פורטוגזית.

מדובר בגזע בינוני פלוס שעובר בממוצע 40 קילו, עם פרווה צפופה מאוד שמגינה עליו מגשם ושלג.
אף אחד לא יודע בדיוק מה מקורותיו אבל ככל הנראה הוא יורד ממסטיף טיבטי עתיק, שהגיע עם נוודים לאזור חצי האי האיבירי, והתערבב עם גזעים מקומיים לפני אלפי שנים.

באופי שלו הוא דומה יחסית לאסיאתי אבל שחייב תעסוקה (מפרט בהמשך): הוא אמיץ מאוד וחסר פחד, נאמן לבעליו ולמשפחתו, במיוחד לילדים קטנים, אבל טריטוריאלי מאוד ורוב הסיכויים שיהיה אגרסיבי לזרים. הוא חייב אילוף מגיל צעיר ומשמעת קפדנית אבל לא חייבים לאלף אותו לשמירה, הוא יתקוף כל זר שמתקרב לטריטוריה שלו.

אסיאתים וקווקזים לדוגמה, הם גזעים שיכולים לשכב שעות על גבי שעות בגינה עד שהם "מופעלים", לצורך שמירה (לדוגמה), הלבוריירו חייב תעסוקה ופריקת אנרגיה, אם לא… יהיה תוקפן והרסני.
זאת אחת הסיבות שהוא כמעט ונעלם מהעולם, גזע זה מתאים לעבודה בלבד, לא לגידול בעיר או לשמירה בחצר סגורה, הוא חייב לעבוד בשטח בשמירה על מרעה או עבודה דומה אחרת. הוא ממש לא מתאים לכל אחד, במיוחד בארץ.
אפילו בתי הגידול שלו לא ממליצים לכל משפחה לקנות אותו, אלא רק למשפחות מנוסות עם גזעים "אבוריג'ינלים" ושיש להם אפשרות לפרוק לו הרבה אנרגיה…. בקיצור כלב עבודה, לדעתי האסיאתי עדיף עליו בכל פרמטר אפשרי.