קודם כל אני רוצה לומר תודה רבה ליהונתן וסרמן חברי היקר על התמונה…

עכשיו מה מיוחד בה?
בתמונה שלפניכם אתם יכולים לראות את מוקה, הכלבה הראשונה שגידלתי פחות או יותר.
היא הייתה ישנה אצל יהונתן אבל אני הייתי מטייל איתה יותר (הוא היה מתעצל) משחק איתה ישן איתה ועוד…

אני חושב שעם מוקה עשינו כל טעות אפשרית…
הבאנו אותה בכיתה ב' אם אני זוכר נכון מתנו לחיות לחיות.
בחרנו בה כי היה לה צלקת על האף והיא הייתה נראת מסכנה.
מוקה הלכה לעולמה שהיינו בני 21 (עכשיו אני 28).

למוקה יש חלק לא קטן באהבה הגדולה שלי לעולם הכלבים וכתוצאה מכך אתם נהנים מהמידע שאני כותב ומסריט עבורכם, אז בבקשה, מגיע למוקה את הפרגון שלה…