ציור עתיק זה הוא משנת 1790.
ניתן לראות בו אדם שמחזיק בכלב מגזע בולדוג אנגלי עתיק, לפני שהוא שולח אותו להילחם בשור.

שימו לב שהכלב כלל לא מזכיר את הבולדוג האנגלי המודרני.
מדובר בכלב שהיה צריך להתמודד עם שוורים ובתקופה הזו רק כלב שהיה יעיל ופונקציונלי בעבודה היה מצדיק את קיומו וזוכה להעביר את הגנים שלו לדורות הבאים, ככה שהקונפרמציה של הכלב הייתה חייבת להיות מותאמת לסוג הפעילות של הכלב.

אגב, לאלו שתוהים לעצמם למה יש לכלב מנשך קצר.
אז ככה, ככל שהמנשך של הכלב ארוך יותר, ככה הוא יכול להגיע לעצמה גבוה יותר בנשיכה, אבל, הוא חייב שטח אחיזה גדול בכדי לייצר את מלוא הכוח, כאשר הוא נושך עם כל הפה.
מנגד, כלב עם מנשך קצר יותר אומנם יגיע לנשיכה חלשה יותר, אבל הוא יצטרך שטח אחיזה קטן יותר כדי להגיע למקסימום עוצמה.
לבולדוג לא היה יותר מדי שטח אחיזה כאשר הוא התמודד מול שוורים, לכן הם מצאו לנכון להשתמש בכלבים בעלי מבנה גולגולת קצר יותר, אך לא פחוס!