עד לא מזמן, המסטיף הקנרי היה מתחלק שני שמות שתארו שני טיפוסים בגזע:
פרסה קנריו – כלב פונקציונלי שמתאים לעבודה והוא מוכר בארגון ה UKC.
דוגו קנריו – כלב תערוכות שמוכר בארגון ה – FCI .

כיום, השם של הדוגו שונה לפרסה גם כן, אבל החזות שלו והאופי נשארו כפי שהיו.
לעיתים גם יש המערבבים בין שני קווי הדם.

מבחינה חיצונית, ניתן לראות כי הדוגו קנריו רחב יותר באופן כללי ובעל עצמות רחבות ושרירים מנופחים.
מה גם שהוא בעל שקע גדול בגב, פרצוף נוזלי יותר ובאופן כללי הוא מגושם יותר.

מנגד, הפרסה קנריו הוא בעל מבנה גוף פונקציונלי ובריא יותר, אשר מקנה לו יכולת אתלטית מאוד.
קודם כל הוא פחות רחב ומפרקי הרגליים הקדמיות מעל עצם החזה, ככה שהוא יכול לנוע יותר בחופשיות.
אין לו שקע מוגזם בגב, או עודפי עור.
למי שלא יודע, עודפי עור בפני, במיוחד בשפתיים, יגרמו לכלב לנשוך את עצמו בזמן העבודה ולהיפצע.
דבר נוסף, שרירים מנופחים גורמים לכלב להתחמם מהר יותר, לכן פרסה קנריו יצליח להתמיד בפעילות הרבה יותר מאשר דוגו קנריו.

אגב, מימין זה סבא של פרננדו.