סיכום ומסקנות:
האם ניתן על סמך מחקר זה להצהיר במידה של סבירות שהלברדור הינו "גזע–מסוכן"? ובכן, קיימות לכך שתי תשובות.
הראשונה:

בהנחה שאנו מתייחסים לסטטיסטיקות כמדד אבסולוטי לקביעת מסוכנות של גזע כזה או אחר ומתעלמים לחלוטין מפקטורים נוספים כגון:

*הסביבה שבה גדל הכלב.
*חינוך,אילוף או העדרם.
*השגחה.
*היסטוריה של תוקפנות מצד הכלב בעבר.
*גילו של הננשך.
*הסיטואציה שבה ארעה התקרית,והכוללת התגרות מצד הננשך.
*לרבות שיסוי הכלב בננשך ע"י הבעלים.
הרי שזה בלתי נמנע להכריז על הלברדור – "כגזע-מסוכן."

התשובה השנייה (ולדעתי הנכונה):
היא התייחסות לכלב ככלב ולא על פי גזעו.
כל פרט אינדיבידואלי אגרסיבי מכל גזע או כל עירוב, עשוי להציג התנהגות תוקפנית אם בעליו יתירו לו או שהתנאים סביב יאפשרו זאת ולכן, הפתרון נעוץ במקום אחר, שהוא-השגחה ואחריות מצד הבעלים.
חשוב לציין שהיאחזות בסופרלטיבים ובטיעונים כגון:
"זהו גזע טוב, הם אינם נושכים…"
"הילדים יכולים ממש להתעלל בו והוא לא יעשה כלום…."
"אפשר להשאיר אותו עם הילדים לבד ללא חשש ופחד…"
"זהו גזע מומלץ לילדים…"
בפרוש, זהו מתכון כמעט ודאי לנשיכה! ואני אנמק:
אחת הסיבות הנפוצות לנשיכת כלב, נעוצה בהתייחסות של המשפחה ובפרט של הילדים כלפיו.
מעבר לסיבות שמניתי בתחילת המאמר, קיימת עוד קטגוריה והיא התגרות בכלב מצד בן המשפחה (או חבר).
קטגוריה זו מוגדרת בשם- "הצקה שעברה את הגבול".
קטגוריה זו ברובה אם לא בכללותה, נגרמת כתוצאה מחוסר אחריות ורשלנות מצד בעליו של הכלב והיא מאופיינת במתן לגיטימציה מוחלטת ללא סייגים לילדים ולחבריהם "להתעלל בכלב" – פשוטו כמשמעו. בפשטות, הם אינם מבינים שכלב אינו צעצוע או שק חבטות ולכול כלב יש את הגבולות שלו…
שימו לב – חלק מהפעולות המפורטות כאן גרמו לכלבים לתקוף!:

*לקפוץ ולחבק את הכלב כשהוא ישן…
*לנשוף אוויר בפניו או באוזנו,לצרוח לו לתוך האוזן….
*לנסות להלביש עליו כובעים, גרביונים, סמרטוטים – "בגלל שזה מצחיק"…
*לרכב עליו כאילו הוא סוס פוני…
*לדקור, לנשוך, לצבוט, להציק, להכות, לדגדג, למשוך לו את האוזניים או את הזנב …
במוקדם ובמאוחר הכלב יאמר – "לא!" והדרך היחידה שהוא יודע לומר זאת –בנשיכה!

קיימים פעולות מפתח למניעת נשיכת כלב והם:

1) קח את הזמן ולמד להבין את התנהגותו ושפת גופו של הכלב בעזרת אנשי מקצוע מנוסים, מאלפים, מומחי התנהגות – זהו מהלך קריטי וחשוב!
חשוב לציין:כלבים אינם בני-אדם!

2) קח את הזמן ותשקיע בחינוך ואילוף הכלב-מוקדם ככול האפשר-ככל שהכלב צעיר יותר עדיף -סוציאליזציה וחשיפה מגיל צעיר הינם קריטיים.

3)חנך את ילדך לכבד את כל הכלבים – התחל בחברם ההולך על ארבע –בכלב המשפחה.

4)נהג באחריות – לך עם הכלב קשור במקומות ציבוריים, גלה ערנות, אחריות והבנה לסובבים אותך.

5)מנע מאנשים זרים(בפרט ילדים) לחדור לשטח הפרטי שלך- ע"י גידור מתאים ושילוט הולם, בפרט אם הכלב שומר על החצר.
חשוב לציין:ש,50% ממקרי התקיפה, אירעו בשטח הפרטי, כ23% ננשכו בביתם, 17% ננשכו ע"י כלב המשוטט מחוץ לחצרו ורק 10% ננשכו מכלב המטייל קשור עם בעליו.

6)חנך את ילדך להימנע מיצירת מגע עם כלבים משוטטים וכלבים שאינם תחת השגחת הבעלים.

7)בשום מצב ותחת שום טיעון – אין להשאיר כלב מכל סוג שהוא, עם ילד מתחת לגיל-12 ללא השגחה!

אם בעלי כלבים יתרגלו פעולות בסיסיות אלו, מובטח שתקריות מצערות של תקיפות כלבים יעלמו.

אגב, בתמונה ניתן לראות את חברנו היקר יוסי קבלה ז"ל ואת שאדו הנסיך.