נושא הנשכנות בקרב כלבים הינה בעיה מתגברת בהתאמה לגידול במספרם ובגידול האוכלוסייה האנושית הבאה במגע איתם. רבות נכתב ע"י מומחים וגם כאלו שמתיימרים להיות מומחים בנושא.חלקו הגדול של הציבור אינו מעורה באופן מעמיק בגזעי כלבים ובעיקר בהתנהגותם. הבעיה גוברת כאשר אנשים רבים בוחרים לגדל כלבים מגזעים רבי עוצמה, מבלי שיש להם את הכלים או הידע להתמודד….. התוצאות לעתים טרגיות.
במאמר שנכתב ע"י מומחה התנהגות כלבים בעל תואר PH.D שעיסוקו ומחקרו בהתנהגות כלבים משתרע על 45 שנות פעילות. ברזומה שלו-"הפילוסופיה של חינוך ואילוף ללא כאב וכבוד הדדי " מחקר שזיכה אותו בפרס בשנת 1957. מחבר המאמר נחשב לאחד החלוצים בפסיכואנליזה,אילוף,ופסיכולוגיה של התנהגות כלבים. את מחקריו ואת מומחיותו לימד באוניברסיטאות וקולג'ים בכול רחבי ארה"ב.
כמו כן נחשב הכותב,למאלף בכיר מטעם הAKC ונחשב לפסיכו אנליסטמאלףותרפיסט הראשון שמזכה אותו בתואר עד מומחה במערכת המשפט האמריקאית [בית המשפט העליון של קליפורניה1982]. הכותב הינו עורך של שישה ספרים העוסקים באילוף, תיקון בעיות התנהגות, וכמובן תרפיה של הכלב. בשנת 1989 חשף העורך את הסכנה שבאילוף וחינוך בהשלטת אמצעי דומיננטיות, מאמר שניספח לספרים רבים העוסקים בבעיות התנהגות של כלבים,מאמר שנכתב עבור בטחון ילדנו ועבור רווחת חברנו ההולכים על ארבע.

להלן המאמר:

לנשוך או לא לנשוך

נשיכה הינה בעיה מתגברת אשר בעלי כלבים רבים עומדים בפניה,אך עדיין מעט מאוד מקרים נחקרו באופן יסודי. ככול שמספר בעלי הכלבים גדל,המגע והקרבה בין בני אדם לכלבים גדל.כלב שנושך הופך לאיום בביתנו וגם ברחוב. מספר הנשיכות מכלבים שמדווחים {ואלו שאינם},מגיעים למספרים אסטרונומים… מיליונים.(הנתון מתייחס לארה"ב)
על פי דיווח של המרכז לבריאות של הרווארד:יותר מ44.000 פציעות הן באזור הפנים, ומתוך סך הפגיעות 16,000 הינן פגיעות קשות. לרוע המזל אלו אשר סופגים את הפגיעות הקשות,הינם ילדים.רובן של הפגיעות הקשות,בעלות אפיון של נזק מתמשך ונגרמות לילדים מתחת לגיל10.
כמחצית מכול הפגיעות הן בילדים מתחת לגיל 10 ונגרמות מנשיכת חיית המחמד שלהם. כמו כן90% בקבוצת גיל זו ננשכת בביתם,לכאורה,ללא התגרות מצידם.

תקיפות כלבים סביב העולם-
התופעה של נשיכת כלבים מתגברת בכול מדינה,בהתאמה לגידול באוכלוסיה ומקיפה את כל העולם.ולא ניתן להטיל את האשמה על- רווטוילרים,אמסטפים,בול טריירים,דוברמנים, אקיטות, או כול גזע שהקשור “לכלבי לחימה”.בשל העובדה, שגם גולדן רטריבר,ניופאוונדלנד, וגם לברדורים,לא זו בלבד שקיימים פרטים שהם אגרסיביים, אלא אף גרמו למקרי מוות…
הסתכלות בכיוון הלא נכון-
האדם שילב את הכלב לתוך המשפחה,לא רק כשווה ערך,אלא לעתים אף כבעל זכויות-יתר.
מדוע כלבנו מגיבים לחיי הפינוק והמותרות האנושיים שאנו מעניקים להם באגרסיביות? מדוע הם נושכים את היד הכל כך מטיבה עימם-באוכל ייחודי,מחסה חם ונעים,וחיים שקטים ואידיאלים? למרבה הצער מחקרים בנושא,אינם מקדישים ולו במעט אפילו בניסיון לספק תשובה לכך.במקום זאת,יש לא מעט עצות מה לעשות במקרה והכלב החל לנשוך. הנחיצות של פתרונות חפוזים מעין אלו,תומכים ב:הפחדה,הדגשת עליונות באמצעי פיזי,והענשה חמורה של הכלב הנושך.תבחנו את רוב השיטות הנפוצות הללו שמוגדרות "פתרונות יעילים" וחביבות על מאלפים,וספרים העוסקים בנושא. חלקם אף מתהדרים שאלו פתרונות- "בגישה החיובית":

*מצב של הפחדה, "בעת רעש",זעזע את הכלב שלך בניעור ורעש,קח קופסת מלאה במטבעות והשלך לכיוונו.
*צעקות וגערות-להפחיד אותו.
*לסטור-לו תחת הסנטר
*ניעור של הצוואר-להרים אותו מהרצפה ובצורה אלימה לנער אותו מצד לצד וללא גינונים מיוחדים להשליך אותו בכח לעבר הרצפה.
*אלפה-סובב אותו על גבו ושב על חזהו כשאתה מקבע אותו לרצפה ע"י אחיזה בצווארו.
*תליה-כ30 סמ מעל הקרקע עד שהכלב מתעלף ולשונו הופכת כחולה.
*הכאה-עי צינור פלסטיק.
*גור אלפה-רתק את הגור בצווארו לקרקע לפרק זמן של 3-5 דקות אם הוא נאבק הרם אותו ונער אותו אם הוא עדיין נאבק סימן שהנטייה שלו גנטית לדומיננטיות או שהוא סובל מהפרעה במוח,ועליך להשמידו.

התנהגותו הנשכנית של הכלב משויכת לתגובה טבעית לגירוים מסוימים המעוררים את הנשיכה. זהו אפקט שלא ניתן למגרו בעזרת הענשה,אלא אך ורק בהבנתו ונטרולו. אף על פי כן, ע"י ניתוח והבנה כיצד מוחו של הכלב פועל… אנו יכולים לבודד ולהעלים את הסיבות לנשיכה,והדבר יתורגם למניעה.
מה גורם לכלב לנשוך? אינסטינקט ההישרדות.
יצר ההישרדות של הכלב נדרך ע"י כול מהלך שנתפס בעיניו כאיום או התקפה.
הדבר מוביל לתגובה אוטומטית של-להילחם או להימלט.רמת האסרטיביות של הכלב והנסיבות הספציפיות,ייקבעו את הבחירה מצידו. באופן כללי הכלב יעדיף את תגובת הנסיגה על פני עימות,אם הוא יחוש שאין באפשרותו דרך מילוט…. אז הוא יבחר בדרך השנייה של עימות ויגן על עצמו בעזרת שיניו. כל אימת שאנו יוצרים מצב של איום כלפי הכלב,אנו מכשירים ומחזקים את ייצר ההישרדות שלו.הדבר מתורגם למכניזם של להימלט או להלחם- הדבר מושפע מחוזקו המנטאלי והפיזי של הכלב.
מסיבה זו הכנעה,הטלת מורא,שיטות אילוף הנעזרות באמצעים של כאב,יוצרות נשכנים אגרסיביים או פחדנים,אשר אפילו מצבים חדשים שאינם מסוכנים,נתפסים בעיניהם כמצב מאיים-כתוצאה מפחד מתמשך.
הדבר תקף גם לכלב שמעולם לא אולף. הוא יכול להישען אך ורק על אינסטינקטים פרימיטיביים תורשתיים שיצר ההישרדות שולט בהם.
דומיננטיות והרצון להכניע.
כלבי בר וזאבים מציגים התנהגות דומיננטית כדרך לבסס מנהיגות וסדר במעמדם בלהקה. הדבר תורם להישרדותם של החזקים .זהו אינסטינקט הישרדותי המשפיע בצורה רחבה על הפרט,יכולתו,דחפו,ועל הפוטנציאל שלו להציג דומיננטיות וסמכותיות כלפי בני מינו וזנים אחרים. פוטנציאל השולטנות או האסרטיביות של החיה,מבוטאת ברצון שלה להכניע,זו תכונה טבועה,גנטית והתנהגותית.
בני משפחת הכלבים משתמשים בשיניהם במטרה לקבוע מי החזק יותר ומי השולט במאבק של יכולת.
לכלבנו המבויתים יש תכונה תורשתית,התנהגותית,של שימהוש בשיניהם לא רק להגן על עצמם ועל צאצאיהם ורכושו של אדונם,אלא גם להציג את הרצון שלהם ולהכניע כלפי כלבים אחרים וחיות אחרות,ולעתים גם כנגד האדם בדרך זו הם מפגינים שולטנות. הרצון של הכלב לשלוט גודל ככול שהכלב מתבגר וזה משתנה בין פרט לפרט.הרמה האינדיבידואלית של כל פרט קשורה ישירות לכוחו הפיזי והמנטאלי באופן כללי עד לגיל 3 חודשים הרצון לשלוט נשאר די קבוע.ואז היכולת ללמוד מואצת ומלווה ביכולת גדילה ושינוי שבמכוון ישפיע על התנהגותו העתידית של הכלב. הרצון לשלוט באופן הדרגתי מתגבר מגיל 3חודשים לגיל-6 חודשים ומ-6 חודשים ממשיך להתגבר במהירות עד גיל- 9 חודשים.הוא ממשיך להתגבר מגיל-9 חודשים ל-12 חודש ואז מאט את הקצב עד הבגרות. גזעים קטנים נחשבים לבוגרים בגיל 24 חודש וגזעים גדולים בגיל36 חודש. הרצון לשלוט נשאר די יציב משלב הבגרות והלאה. כשמחשבים את הזמן, גורם השולטנות נלקח בחשבון-זה הופך להיות ברור מדוע בעיות התנהגות בייחוד נשכנות הופכת לבעיה שניתנת להבחנה בכלב בין -7 חודשים ל-12 חודשים. זהו פרק הזמן בו הם הופכים בהדרגתיות ליותר ויותר אסרטיביים, ומנסים להשליט דומיננטיות בסביבתם-ככלי טבעי,הם משתמשים בשיניהם למטרה זו.

הנסיגה ברצון לשרת{WATS}כתוצאה של חוסר חינוך או אילוף אלפה דומיננטיפחד.
כלבים פיתחו קשר חזק ודרגה גבוהה של נאמנות ומסירות כלפי האדם במהלך מאות בשנים,זה בא לידי ביטוי ברצון שלהם לעבוד ולרצות אותנו וברצונם לשרת.
תכונה זו הופכת להיות תכונה גנטית טבועה, אשר אינה מוצגת בשום בעל חי מבוית לדרגה כזו גבוהה,על בסיס של חוסר סוציאליזציה.רמת האתחול של הרצון לשרת בכלב,מושפעת בשינוים של כול אינדיבידואל ותלויים באישיותו של הכלב. בניגוד לרצון לשלוט,הרצון לשרת אינו מתגבר באופן אוטומטי.אלא מושפע באופן ישיר מחוסר אילוף ושיטות כוחניות המכוונות לשבור את רצון הכלב לשלוט וגם הורסות את רצונו לשרת.הרצון לשרת ניתן להשוואה לשריר מנוון ללא אימון או קרע בשריר כתוצאה מאימון לא מתאים.גם ההידרדרות של סטנדרד הגזע,הזנחה של תכונות אופי רצויות לטובת הפקטור הפיזי,תורמת לנסיגה הכללית ברצון לשרת בכלבנו.
בדרך כלל לאחר השלב ההתחלתי של הרצון הקבוע לשרת שאורך עד הגיעו של הכלב לגיל 3 חודשים,הרצון לשרת מחל בנסיגה,אם הכלב אינו זוכה לחינוך ואילוף נאות. עד לגיל 7 חודשים הנסיגה היא הדרגתית כשבין 7חודשים לשנתיים היא הופכת לבולטת. לאחר שבמשך שנתיים עד שלש השלב של הרצון לשרת קפא,הוא נחלש שוב עד גיל ארבע שנים ומשמר את רמתו. אף על פי כן הרצון לשרת מצטמצם אפילו מהר יותר אם הכלב אולף בשיטות שגויות המשלבות פחד,הענשה חריפה,וכאב. כתוצאה מהנסיגה הקבועה ברבדים מסוימים, הרצון לשרת נוחת מתחת למפלס של הרצון לשלוט, והתנגשות מתרחשת בין הרצון לשרת- והרצון לשלוט משתלט! הכלב מתחיל להציג התנהגות דומיננטית כלפי בעליו במקום לשרתו. במקום הרצון לרצות-הכלב דורש שיירצו אותו! ועושה אך ורק את מה ניראה לו מתוך סיפוק עצמי. כמרגיש שולט בעניינים,לכלב אין יותר כבוד לאנשים ובקושי יציית לפקודות. כלב מסוג זה מהווה סיכון פוטנציאלי,משום שאינו צפוי עוד.כאשר דברים לא נעשים כרצונו או שאינם מוצאים חן בעיניו,הוא עשוי לנהוג באגרסיביות גם ללא התגרות-הכלב הופך לדומיננטי ולאלפה בלהקה.
האנשה:יחסים לא נכונים בין הבעלים לכלבו
הכלב המבוית שלנו כשאר בשרם של חיות הלהקה,מבסס את יחסי הגומלין שלו עלפי הדרוג בלהקה שבה כול פרט חייב לדעת את מקומו ותפקידו במבנה ההיררכי.בתהליך הביות האדם הפך להיות הדמות הסמכותית,העדיפה,השולטת,על הכלב בכך שהיא מספקת אוכל ומחסה בתמורה לעבודה ושרות. ללכת אחרי המוביל האנושי…, לשרת ולרצות אותו….,הפך להיות צורך מולד לחיה המבויתת.
אם בעל הכלב אינו מוכן לתרגל את מקומו ומעמדו בלהקה,כלומר:להיות המכובד מצד הכלב,ולא סמכות מאיימת מבחינת הכלב או אם הוא מתייחס לכלבו כשווה או עליון,הכלב נאלץ לתפוס פיקוד בשל האינסטינקט "להקה סטאטוס" שלו. ההתנהגות השולטנית של כלב פראי אסרטיבי וחזק, תהיה אגרסיבית ותובענית ובעליו צריך לעמוד באתגר ולספק את הכלב.אף על פי כן הכלב אינו שמח בתפקיד זה אשר סותר את המבנה ההתנהגותי והאבולוציוני שלו. הוא הופך ליותר ויותר מתוסכל ונזעם והוא הופך להיות אגרסיבי והרסני עד שכול רגשותיו טעונים ומגיעים לשיא שהמפלט היא-הנשיכה!
גם התחושה המנטאלית שעולה על גדותיה וגם גדישת האדרנלין מוצאת פורקן אצלו בצורה זו.
כלב שהוא בעל אסרטיביות נמוכה{רצון לשלוט חלש} אשר אינו מסוגל לשאת בנטל המנהיגות,הופך להיות מופרע רגשית וחשוף למחלות גופניות. הוא עשוי להראות את תסכולו ואת אי שביעות רצונו בהתנהגות הרסנית ומציקה ,בנבחנות יתר,הטלת צואה ושתן בבית ,בריחה,ואף לבסוף גם -יינשך.
סוג כזה של בעלים- כנוע ומתרפס, שולל מהכלב את צרכיו הבסיסיים: מבנה היררכי מוצק שבו הבעלים הוא דמות עליונה במרכז העניינים שהאפשרות לרצות אותו היא על פי דרישתו ועל בסיס יומי, כשהדבר מלווה בפרסים, חיבה, וביצועים טובים.בעליו של הכלב אשר אינו זוכה בכבוד הכלב כלפיו כתוצאה מחוסר עקביות באילוף או מתן חופש ללא סייגים, ואשר נסה להפוך "לכלב השולט" עי חיקוי דרכם של הכלבים בדרכים פיזיות ועי הפחדה ותיקונים פיזיים,יוכל לשלוט באופן זמני בכלבו ככול שהכלב ירגיש שהוא חלש ממנו. אך בד בבד הכלב יחל מיד בהצגת התנהגות דומיננטית כלפי חלשים וקטנים ממנו כגון ילדים קטנים בבית,וישליט זאת בעזרת שיניו. כלב מסוג זה חסר כבוד כלפי אדם, אך פוחד מהם כול זמן שהם חזקים ממנו. לא ניתן "להעניש" כבוד לתוך שום יצור חי אפילו לא לתוך כלב.
מניעת נשכנות של הכלב
המפתח למניעת נשכנות מצד הכלב כלפי אנשים היא בדרך של לימוד הכלב לשלוט בהתנהגותם האינסטינקטיבית גם במצבים שמעוררים תגובה כזו. זה משלב תגובה שבה הכלב מדיר את עצמו מכול ההיבטים של פחד ומצבים שקשורים לדומיננטיות פיזית,הענשה,וכאב. גם כול בעל כלב צריך להתמקד יותר במילוי הצרכים האמוציונאליים והפיזים של כלבו ע'י:

1.לשער את המקום של הבעלים המכובד אשר באופן עקבי קיימים יחסי גומלין של חיבה בינו לבין כלבו, דבר שמתורגם לתחושת הביטחון של הכלב.

2.לבסס גבולות טריטוריה והתנהגות לכלב. ומערכת התקשרות שמבוססת על פקודות עקביות.