מדוע כלבים קוברים עצמות?

כדי להבין לעומק את התנהגות זו, יש להתבונן ראשית בהתנהגותם של כלבי הבר ושל הזאבים בטבע.

חיות כגון עכברים וציפורים קטנים, נלכדים באמצעות מארב, רדיפה וזינוק אשר מתבצעים ע"י פריט בודד אשר פועל לבדו.
בעת הזינוק לוכד כלב הבר, או לחילופין הזאב, את הקורבן תחת רגליו הקדמיות, לאחר מכן הוא נושך אותו מספר פעמים ואז אוכל אותו.
בע"ח גדולים יותר, כמו ארנבים, דגים, תרנגולות וכו' מטופלים באותה השיטה, אך לעיתים נדרש לטלטל טרף שמעורר מעט קשיים כדי לסיים את המשימה.
כשמדובר בבע"ח בגדלים הנ"ל, אין כל צורך לאחסן שאריות מזון.
גם צבי קטן או כבש יאכל בשלמותו ע"י להקת זאבים /כלבי בר.
זאב בוגר יכול לאכול עד 10 ק"ג בארוחה אחת ועד 20 ק"ג בעשרים וארבע שעות (כלבי בר מעט פחות).

כשמדובר בבע"ח גדולים מאוד כמו בקר, סוסים או איילים גדולים, נשאר לזאבים וכלבי הבר עודפי מזון רציניים.
אולם גם במקרה שכזה הם משאירים את הפגר במקומו וחוזרים לאחר מספר שעות כדי לסעוד שוב.
חוקרים גילו שאם הלהקה מונה מספר קטן של בוגרים, יתכן מאוד כי הם יקברו חתיכות בשר באדמה, בסמוך למקום הפגר, פעולה זו נועדה לשמור על הבשר מאוכלי נבלות כמו נשרים, עורבים ועוד..
בחודשים החמים של השנה, פעולה זו גם מגנה מפני זבובים ורימות.

פעולם הקבירה נעשת ע"י חפירה באמצעות הרגליים הקדמיות, תוך כדי אחיזת השלל בפה.
לאחר שנחפר בור מספיק עמוק, עוזב הזאב/כלב את השלל בתוך הבור ומכסה באמצעות האף, לא כמו בע"ח ממשפחת החתולים אשר משתמשים בכפות רגליים כדי לכסות חזרה את הבור.
לאחר כמה שעות, עד מספר ימים, אותו פריט יחזור אל הבור, יחפור ויוציא את המזון, הוא ינער במרץ את הבשר כדי להוריד ממנו את החול ואז ייתישב לאכול אותו.

אם נחזור כעת לכלב הבית, קל יהיה להבין את סיבותיו האישיות לקבירת המזון – עודפי מזון.
כלב רעב, כאבותיו, אוכל ככל יכולתו.
רק אם ישאר עודפי מזון, הוא יאלץ לקבור אותו.
מזון הכלבים הביתי והתעשייתי (גרגירים) לא מאפשר לכלב לבצע את ההתנהגות המפורטת לעיל, כיוון שהוא אינו גדול מספיק כדי לאחז בפיו של הכלב בשעת חפירת הבור, לכן מי שמאכיל במזון יבש לא יזכה לראות התנהגות שכזו (גם אם כן, זה נדיר).
אך כשנותנים להם עצמות גדולות, ניתן בהחלט לצפות בהתנהגות זו, כי יש להם סוף סוף משהו לקבור.
העצמות פופולריות כעצמים לקבורה משום שגם אם הכלב אינו מקבל יותר מידי מזון ואין לו עודפים, הרי שעצם גדולה שלא ניתן לפרק אותה שווה ערך למזון שלא ניתן לאכול אותו עכשיו.
תכונה זו של "שארית" היא המשכנעת את הכלב בסופו של דבר לקבור את העצם גם אם הוא רעב.

לעיתים ניתן לראות כלבי בית שפוטמו ע"י בעליהם, כשהם מנסים לקבור את קערת המזון שלהם באמצעות אפם, אך כיוון שאין חול בבית, הדבר היחידי שהם משיגים הוא גרירת קערת המזון או הפיכתה על הרצפה.
שוב, התנהגות זו מבשרת לבעלים שיש עודפי מזון.