מדוע הכלב מכשכש בזנב? חלק ב'

בפוסט הקודם הסברתי שכלב אשר מכשכש בזנבו מגלה לנו שהוא במתח כלשהו, הוא שרוי במצב ביניים ומתקשה לקבל החלטה, הוא רוצה ללכת ולהשאר בו זמנית וכדומה.

אחת השאלות שעולות ישר בראשנו היא – אם כשכוש הזנב מעיד על התלבטות מסויימת, מדוע הכלב מכשכש בזנב כשאנו נפגשים לאחר יום עבודה?

התשובה היא די פשוטה, אך לאנשים רבים קשה קצת לקבל אותה משום שאנו בני האדם מתקשים לחשוב שכלבנו מרגיש אלנו רגש אחר פרט לאהבה…

כאשר אתם, הבעלים, שבים לביתכם, אתם רואים מדי יום, שוב ושוב, את כלבכם נרגש לקראתכם, אתם רואים כלב שמתנהג כמו גור כלבים נרגש אשר מקבל את פניו של פריט להקה בכיר יותר (גם אם הכלב שלכם בטוח ב99% מהמקרים שהוא "בעל הבית", הוא יכול לעשות הפרדה בין המצבים השונים, ארחיב על כך בפוסט אחר).
מצב הרוח ששולט בכלבכם הוא שמחה והתרגשות למראה הבעלים אשר חוזר הביתה, אך התרגשות זו צבועה בחשש קל, חשש אשר מספיק דיו כדי לעורר את זנבו של הכלב, בדיוק כפי שהסברתי בפוסט הקודם.

חשבתם פעם על הבדלי הגדלים בינינו לבין כלבנו?!
חשבו על הפרשי הגובה בין הכלב שלנו בהשוואה אלנו.
אנו מתנשאים מעליהם ודי בכך כדי לעורר בהם דאגה, אפילו קטנה מאוד.
הוסיפו לכך את העובדה שאנו שולטים בהם בדרכים כה רבות ואת העובדה שהם תלויים בנו בכל כך הרבה מצבים, לכן אין זה פלא שכלבנו חש ברגשות מעורבים כאשר אנו שבים לביתנו.

נתון מעניין נוסף שמאפיין את הכשכוש בזנב הוא העובדה שהוא גם מעביר אותות ריח.
שוב נתקשה לקבל זאת אם לא נראה את העולם מנקודת מבטו של הכלב.

לכל כלב יש ריחות אישיים אשר מופקים מבלוטות רבות בגופו, גם ליד פי הטבעת יש לכלב בלוטות ריח.
כשכושי זנב נמרצים ומתוחים לוחצים על בלוטות אלה בצורה נחרצת.
אם הזנב יהיה זקוף ונישא אל על, כפי שנפוץ אצל כלבים דומיננטיים בעלי ביטחון עצמי גבוה, ריח גופם יתפשט במהירות ויעצים את ריחם האישי.
לריחות אלה יש משמעות רבה בעולמם של הכלבים.

לסיכום, כמות המיתוסים לגבי כשכוש הזנב היא גדולה מאוד, מקווה שעשיתי לכם סדר בראש, אשמח לתגובות.