מבחינה גופנית, לכל הכלביים חזה מפותח ואגן צר, נתון זה מאפשר להם לרוץ מהר ולאורך זמן.
לכולם חוש ריח מפותח מאוד, ראייה טובה ביום וגם בלילה ושמיעה חדה.
באשר לתבונתם, האינטליגנציה שלהם עולה בהרבה משאר הטורפים למיניהם, לרבות החתולים הגדולים.

מבחינה התנהגותית, כל בני משפחת הכלביים משתמשים באותם שיטות תקשורת, כולם נוקטים באותם סימנים גופניים והבעות פנים להבעת כעס, פחד, הנאה וכניעה.
כולם מייללים ןאף על פי שהנביחה היא נדירה בטבע, כולם מסוגלים לנבוח או ללמוד לנבוח אם יגדלו בחברת כלבי-בית.
כולם נוהגים לטמון עצמות או עודפי מזון בקרקע ולשוב מאותו מקום בשעת הצורך.

כל הכלביים נהנים להתפלש מעת לעת בנבלה, או בפסולת בעלת ריח מצחין.
התנהגות זו כשורה ככל הנראה לאהבתם לריחות, בדיוק כפי שלנו יש אהבה למוזיקה.
להתנהגות זו לא תמיד יש תכלית מעשית, אך מצד הבעלים זהו דבר שגם חובבי הכלבים הגדולים יתקשו לקבל – טיפ קטן ממני, אם תמצאו ריח אחר שהכל יאהב, כנראה שהוא יסגל לעצמו את הריח החדש, אך לפעמים זה עלול לעורר בכלב את הדחף לחפש את הריח הישן והמסריח.

כל בני משפחת הכלביים, פרט לשועל, הם בעלי חיים חיברותיים ביותר.
רובם מתקבצים יחדיו לשם צייד או סתם לשם חברותא.
כולם מפגינים מנהגים וטקסים חברתיים מפותחים מאוד, הם קובעים ומקיימים הייררכיה שבראשה עומד מנהיג הלהקה ומגלים נאמנות ללהקה.
כולם נוקטים התנהגות הגנתית כלפי גורים ומטפלים בגורים כאשר אמם לא בסביבה.

כל הכלביים ללא יוצא מן הכלל מסמנים את גבולות הטריטוריה שלהם בשתן מעורב בהפרשת בלוטות.
כאשר הזכרים מסמנים הם על פי רוב מרימים את אחת מרגליהם האחוריות כלפי מעלה כדי לכוון את סילון השתן לגובה אפם של כלבים אחרים ולעזור לריח להינשא למרחק רב ככל האפשר.
מקצת מכלבי הבר האפריקנים והמרכז אסיאתים ניצפו כאשר הם מבצעים עמידת ידיים כנגד העצם כלשהו, כדי להתיז את השתן ( המסר ) שלהם גבוה ככל האפשר.
מומחים רבים סבורים שהכלביים מסוגלים להפיק מידע רב ממסרי הריחה האלה.
ריח השתן מזהה את זהותו הבלעדית של יוצריו, את גילו, מינו, מצבו הפיזי ואת פרטי מזונו האחרונים.
הורמונים מסוימים המומסים בשתן, מגלים את מצבו הנפשי של אותו פריט בעת הסימון – האם היה כועס, חרד, מרוצה, עליז, נרגש או האם עסק לאחרונה בפעילות מינית.
בדרך זו, סלע, עץ, או אפילו עמוד התאורה הסמוך לביתכם הופך למוקד הרכילויות של הכלבים המסתובבים באזור.

הפרט החשוב ביותר המשותף לכל הפריטים במשפחת הכלביים הוא הכושר שלהם להזדווג זה עם זה ולהביא צאצאים בריאים לעולם אשר בבוא העת יוכלו להזדווג ולהביא צאצאים בריאים אף הם לעולם.
הזאב, התן, הקיוט, הדינגו, כלב הבר וכלב הבית כולם יכולים להזדווג זה עם זה.
אפשרות כזו בין אחד מהפריטים אשר הוזכרו לעיל, לבין שועל היא פחות ברורה.
רוב הכלבים יתעלמו משועלה מיוחמת ולפחות במה שנוגע לשועל המצוי – בינו לבין הכלבים יש אי התאמה גינטית שאינה מאפשרת הכלאה טבעית בינהם.
רוב ההכלאות בין מיני הכלביים נעשו בידי האדם או בעידודו.
הכלאות של כלבי בר, זאבים וכלבי דינגו עם כלבי בית הם מעשה שכיח בהיסטורית הכלבים.
ידוע על כך שאסקמואים מכליאים כדרך קבע את כלבי העבודה שלהם ( אלסקן מלמוט והאסקי סיבירי לרוב ) בזאבים, זאת כדי לקבל כלבי מזחלות גדולים, מסיבים וחסונים יותר.
בגרמניה ובהולנד, נעשו כמה וכמה נסיונות להכליא כלבים מגזע רועה גרמני עם זאבים, צאצאי הכלאות אלה עונים לשם וולפדוג (Wolfdog ) והם כיום חיות מחמד פופולריות ( הזאב הצ'כי הוא דוגמא לכך ).
כלבים רבים הוכלאו גם עם תנים, במכוון או שלא במכוון, המצרים הקדמונים הותירו תאורים מפורטים על הכלאות מסוג זה.
בעני המצרים, כלב-תן נחשב לסימן של מזל טוב, מהסיבה שהמצרים הפגינו כבוד רב לאל "אנוביס, אל המתים, שראשו היה בדמות תן.
ביולוגים רבים מאמינים שגזע הכלבים "כלב פרעה" (Pharaoh Hound ) התפתח מהכלאה שכזו.
כלבים אילה מוצגים על ציורי קיר במצריים העתיקה בעת שלפני 2500 שנים ואף יותר.

לסיכום, משפחת הכלביים היא משפחה מגוונת, יש אלפי מינים שונים ומגוונים של כלבי בית זאבים תנים וכיוצא בזאת, מה שנשאר לנו בני האדם הוא לשמור על אותם מנים וללמוד עוד ועוד על התפתחותם והתנהגותם.