לקראת סוף המאה התשע עשרה, לגזע הבלאדהאונד יצא שם רע מאוד בארה"ב, אודות לתקשורת האמריקאית, אשר הגדירה אותו כ- "גזע צמא לדם".
הסיבה לכך הייתה דווקא יעילותו של הגזע באיתור הטרף בשעה שהיו יוצאים למסע ציד, או באיתור ריחו של אדם אשר נמלט מהרשויות.

בפועל, לא כך הדבר.
הבלאדהאונד הוא אומנם כלב בעל חוש ריח מפותח ביותר, למען האמת, הוא המפותח ביותר בעולם הכלבים, אך הוא גזע שוחר שלום, שגם את הטרף אינו מכניע ברוב המוחלט של המקרים.
אם נחזור מעט לאחור בדפי ההיסטוריה, לאזור המאה שמונה עשרה ואף מאה אחת לפני, הפורטוגלים ששלטו בשטחה של ברזיל כיום, הביאו מדרום אפריקה וממערבה עבדים לצורכי עבודות חקלאיות בעיקר.
חלק מהעבדים אשר ניסו לברוח ממעסיקיהם ומהרשויות התחבאו בג'ונגלים ובשדות ולשם כך השתמשו בגזע הבלאדהאונד כדי לאתר אותם, אך לרוע המזל, אותם נמלטים היו פשוט הורגים את כלבי הבלאדהאונד עדיני הנפש בטרם היו מגיעים "צידי האדם" האמיתיים.
למעשה כתוצאה מכך התפתח מהבלאדהונד גזע כלבים חדש – פילה ברזילרו, שהוא היה מתמחה בלהרוג או להכניע את אותם נמלטים לאחר שהיה מאתר אותם, אך זה כבר סיפור אחר…

למען הסדר, הבלאדהאונד נוסד ככל הנראה באזור בלגיה של היום בשנת 1000 לספירה.