לפני שלוש שנים בערך, הגעתי למשפחה מאוד חביבה באזור השפלה, היה להם גולדן רטריבר, כלבת בר (כנענית) וגור מגזע בוקסר חדש, שבגללו אני הגעתי.
אמנם הסיפור הבא לא ישמע לכם כ"כ קשה, אך בפועל, לי היה קשה לשנות להם את תפיסת העולם לגבי ההתנהלות עם הכלבים בחיי היום יום.
המשפחה הייתה מורכבת מאבא, אמא, שלוש בנות ובן אחד, פלוס שלושת הכלבים.
אני זוכר שנכנסתי לראשונה, ראיתי את אחת הבנות אוכלת שניצל עם ספגטי, לפתע הגולדן עולה על השולחן, בשיא החוצפה, באלגנטיות, מבלי לחשוש לרגע, לוקח מהצלחת של הילדה שניצל והולך לאכול אותו על הספה בסלון.
הילדה קמה מהשולחן, ברוגע ושלווה, הלכה למקרר, הוציאה שניצל חדש, חיממה ואכלה כאילו לא קרה דבר ? (זה אני בערך באותה השנייה).
שאלתי את האמא אם זה נראה לה בסדר?!
היא אמרה שהם ניסו "הכל" עם המאלף הקודם וזה לא עבד, אז הם ויתרו להם (לכלבים).
אני עניתי: " מהההההההה?! "
אין דבר כזה!
אף על פי שזה לא ממש מזיז לבני הבית, יש כאן פגיע חמורה במעמד של בני הבית האנושיים ביחס למעמד הכלבים, שפשוט עשו כרצונם.
הם סיפרו לי שזה הגיע למצב שמי שרעב סוגר את עצמו בחדר ואוכל…
כל פעם שהיה מזון באזור היה ניתן לראות את הכלבים מחשבים את המסלול לגנבת המזון.
ביקשתי שניצל בצחלחת, שמתי לידי והמתנתי, לפתע הכנענית ניסתה לחטוף לי את השניצל!
אך לראשונה בחייה היא שילמה ביוקר על נסיון החטיפה שלה כאשר דחפתי אותה בכוח ממני.
היא חגה סביבי, ניסתה את מזלה שוב, הפסידה שוב והלכה למיטה שלה.
בני הבית דנהמו כאילו וראו את הקוסם הודיני מבצע קסם חדש אל מול עיניהם.
הם שאלו אותי "איך הצלחת? אנחנו מבקשים מהכלבים מיליון פעם וזה לא עובד"…
הסברתי להם שאנחנו והכלבים לא מדברים באותה השפה ושלמילים שלכם אין ערך אם אין הוצאה לפועל.
בביתם היו רק אזהרות, כמו משחק כדורגל שיש בו רק כרטיסים צהובים, ללא אדומים.
הם הגיעו למצב שהכלבים מתעלמים מהם לחלוטין ופשוט עושים כרצונם בבית, בחצר ובטיולים.
לשם כך, החלטתי לערוך שיחה עם בני הבית (הבוגרים) והסברתי להם כיצד פועל מוחו של הכלב, מתי זה הזמן לתת פרס, איזה וכמה.
מתי להעניש, איך ובאיזו עוצמה.
וכמובן גם מתי לגרום לכלב לקשר אלי את העונש ומתי לא.
במהלך השיחה פשוט הבנתי שבאילוף הקודם (אילוף ללא כפייה) אסרו אליהם לומר "לא" לכלבים והם פשוט "חרגו" מהנהלים בזה שהתחילו לומר לא מדי פעם, אך הסברתי להם שאין ערך למילה, אם אין מה שיעמוד אחריה.
בשיעור השני, נתתי להם משימות מאוד מאוד ברורות שעזרו להם לבסס שליטה אל מול הכלבים.
כלפי גור הבוקסר זה היה מאוד קל כי הוא צעיר וחדש בלהקה.
הגולדן גם כן היה קל לחינוך באופן כללי, אך הוא היה מאוד אגרסיבי בכל הקשור למזון ועל זה עבדנו בנפרד עם שיטות שפיתחתי במהלך השנים.
הכנענית הייתה העקשנית ביותר, היא לא ויתרה וגרמה לכולם להתייאש ממנה.
כל מי שניסה לשים לה גבולות נתקל בהתנגדות מצידה.
המשכנו להיות עקביים ולא ויתרנו, הגדלנו את יכולת האכיפה ואת עוצמתה ולבסוף הכלבה החלה להישבר ולהבין את מקומה.
הבית השתנה מקצה לקצה, חברים של הילדים הצליחו להגיע לבית ולצאת בשלום, היה ניתן לשים מזון בכל מקום בבית, כלל על הרצפה, לצאת לסידורים, לחזור ואף אחד לא נגע בו ובטח ובטח שלא לחטוף מהידיים.
עקב שיתוף הפעולה של כל בני הבית יחד ושינוי תפיסתם, הכל השתנה.
מדי מספר חודשים אני מקבל עדכון או מספר שאלות על דברים חדשים שקרו להם, אך זה תמיד מסתדר כאשר הם הולכים לפי הנהלים שהשארתי.
נשארנו בקשר טוב עד היום וברוך השם הכלבים מאוזנים, רגועים ויודעים מה מקומם בהיררכיה הביתית וכתוצאה מכך הם הרבה יותר רגועים מנטאלית.
בשבוע שעבר, ביום שישי, הם אימצו עוד כלב חדש שעמד להמתה, אז אני מאמין שנפגש בקרוב….
