לפני קצת פחות משנה, קיבלתי שיחת טלפון מבחורה נחמדה שהיא בעלים של כלבת דמוי פיטבול ארצישראלי.
הבחורה הייתה נשמעת מעט הססנית ומפוחד בטלפון, זאת זיהיתי בעיקר ע"פ הקול שלה וסגנון השאלות ששאלה.

קבענו להיפגש והגעתי אחרי שבועיים וחצי בערך, בערב, לביתה שבדרום השרון.
כשנכנסתי, הכלבה קיבלה את פני בעליזות רבה, היא קפצה עלי, מעט שרטה אותי ולא הפסיקה ללקק את גופי בכפייתיות.
כאן כבר התחלתי להבין שמדובר בכלבה אובססיבית שחסר לה המון פריקת אנרגיה וגירוי מנטאלי.

שאלתי את אותה הבחורה: "למה אני כאן?"
היא הסבירה שאני המאלף השביעי שלה, אחרי שניסית חמישה מאלפים בשיטה החיובית ועוד אחד סמוך למקום מגוריה שלקח אותה לאילוף בתנאי פנסיון לשבועיים ורק אז החל לעבוד איתה יחד אחד על אחד.
עוד היא סיפרה שלכלבה פחד עז לצאת מהבית וזה התחיל מאז שנלקחה לאילוף פנסיון ומאז היא מרימה אותה לרכבה על הידיים שלה ונוסעת לגינת הכלבים, שם היא משחררת אותה לזמן מה ושוב חוזרת לביתה ברכב, מרימה אותה לבית, בכל המדרגות (קומה 3) ואז הכלבה חוזרת לעצמה.
עוד בעיה הייתה כאשר הכלבה נשארת לבד בבית היא פשוט רועדת מבלי להפסיק, לא נוגעת באוכל ובמים ולא זזה ממקומה.

מכיוון שיש קשר בין שתי הבעיות, בחרתי להתחיל בזו שהכלבה לא מסוגלת לצאת מביתה כראוי, זאת כיוון שאם הכלבה תפרוק יותר אנרגיה, יהיה קל יותר להתגבר על החרדה שלה.
היא הסבירה שהמאלפים הקודמים ניסו לשים לה אוכל על הרצפה מהבית עד למטה, כמו השביל בסיפור של עמי ותמי, אך היא אכלה את הכל עד פתח הדלת.
הסברתי לה שזה בחיים לא יעבוד להם, כי החרדה גדולה מהרצון לאכול, יש יותר סיכון מרווח מבחינת הכלבה.
*היו להם עוד דרכים על אותם עקרונות, אך כולם כשלו.

לקחתי קולר בד ורצועת הולכה פשוטים, שמתי על צווארה של הכלבה ומשכתי אותה אל מחוץ לדלת בעקשנות, היא כמובן התנגדה, אבל לא ויתרתי.
כך עשיתי גם במדרגות, עד שהגענו ללובי של הבניין, יצאנו לרחוב הראשי וחזרתי שוב לבית.
ככה עשיתי 5 או 6 פעמים (לא זוכר ממש) עד שהכלבה החלה להבין שלא באמת קורה דבר רע והפסיקה להתנגד לי.

הבחורה לא האמינה שהכלבה יורדת את המדרגות לבד!
מבחינתה זה היה נס גלוי.
נתתי לה את הרצועה וביקשתי ממנה לעשות בדיוק כמוני.
היה לה לא קל מנטאלית אך היא התגברה על כך.
הכלבה די התנגדה לה, אך היא לא ויתרה לה, למרות שזה היה לא קל.
לאחר מספר תרגולים עלינו לביתה.
ביקשתי ממנה להפסיק להרים את הכלבה לצמיתות ולנהוג כפי שתרגלנו.
ביקשתי גם שהכלבה תקבל את האוכל היומי שלה רק בכניסה לבניין מחוץ ללובי ואם היא מסרבת היא מפספסת את הארוחה ומקבלת רק בפעם הבאה, באותו המקום!
בנוסף, אחרי כל אכילה של הכלבה, ביקשתי להתקרב יותר ויותר לכיוון הרחובות הראשיים והסואנים של העיר וכך היה.

בשיעור השני לאחר שבועיים, הכלבה כבר התחילה לאכול באופן די שגרתי, אך הססני ברחובות הסואני של העיר ואת המדרגות והלובי היא ירדה בקלות.
באותו השיעור נתתי לה לתרגל מספר דברים כדי להוריד לה את החרדה ששראה בכלבה בעת עזיבת הבעלים את ביתה.
הסברתי לה שהיא תראה את התוצאות לאחר זמן רב יותר בהשוואה לשיעור הקודם ויש לה המון שיעורי בית.

את השיעור השלישי עשינו יותר לביקור וחידוד הדברים, פחות כדי ללמוד דברים חדשים כי כבר לא ממש היה.
כשהגעתי היא סיפרה לי שהיא הפסיקה להאכיל אותה במזון למטה, כי אין לה צורך בכך, הכלבה מתנהגת רגיל לגמרי ובמקום זאת, היא נותנת לה לאכול לפני שהיא יוצאת מהבית והכלבה כן אוכלת וזהו סימן שהחרדה ירדה כאשר היא לבד בבית.
לפני שעזבתי, נתתי כל מני חוקים כדי לשמור על המצב בבית וכדי לא לצור בעיות דומות בהמשך.
ברוך השם כיום המצב יצב ומעולה ??