לכלבים יש זיכרון אסוציאטיבי, זה לא אומר שהם לא זוכרים דברים, להפך, הם זוכרים מצויין, אך הם אינם שוקעים במחשבות על העבר או העתיד כמונו, בני האדם.
הבורדר קולי שבתמונה חטף מכה לא נעימה מפרה שנמלטת ממנו.
לאחר הסיטואציה הוא כבר לא יתעסק במקרה.
אולי יכאב לו והוא יהיה כבוי מעט עד אשר יחלים לגמרי, אבל הוא לא יחשוב על הסיטואציה עד אשר יתקל בה שוב!
אגב, הכלב לא חייב להיות נוכח באותה סיטואציה בדיוק כדי להיזכר, גם חלק מהסיטואציה עלול להציף את זכרונו, למשל הריח שהיה במקום באותה הסיטואציה, או פרות באופן כללי, אולי המקום עצמו ואולי הרעש שהיה שם…
ככל שהכלב מתנסה יותר, כך הוא לומד לקשר את מה שקרה לו למקרה ספציפי אחד.
זאת אומרת, שאם הכלב הזה רעה בקר 1000 פעמים וזו היא הפעם הראשונה שהוא חווה כאב עז, סביר להניח שהוא יתגבר על זה, אך אם זו הייתה הפעם הראשונה… ככל הנראה תיהיה לו בעיה קשה יותר להתגבר על כך.
לאור הרשום לעיל, ניתן להסיק כי אין טעם להעניש או לחלופין לתגמל את הכלב לאחר סיום האירוע.
אם הכלב הלך יפה בטיול, הוא לא יקשר את החטיף שתביאו לו בבית להליכה המלכותית.
הוא גם לא יקשר את הצרחות שלכם לנזקים שהוא עשה כשלא הייתם בבית…
אם לא תפסתם על חם, אין עם מי לדבר!
ולסיום, ודאי חלקכם אומרים בלבכם: "אז איך זה יכול להיות שכשהכלב עושה נזק בבית ואתם מגיעים הוא תמיד מפוחד וכשהבית נשאר כפי שהיה, הכלב מקבל את פניכם בשמחה?"
התשובה מאוד פשוטה:
הכלב עושה חישוב בראש –
יש נזק בבית + בעלים = אכלתי אותה…
אין נזק בבית + בעלים = קבלת פנים חמה ואוהבת.
הכלב מקשר את האנרגיה (וויב) שלכם לכניסה לבית, הוא פשוט לומד להכיר אתכם.
גם אם תקחו אותו לנזק ותראו לו אותו ותנזפו בו הוא לא יקשר זאת, למה? כי יש לו זיכרון אסוציאטיבי, הסיטואציה שבה הוא הורס את הבית היא תמיד בלעדכם, לכן אין טעם להגיע ולהראות לו את הנזק המדובר ולנזוף בו.
