כל כלב באשר הוא, מתנהג בהתאם למגבלות המוח הכלבי, אך אין זה אומר שכלבים פועלים מתוך יצרים ודחפים בלבד.
ההפך, לכל כלב יש טמפרמנת משלו, בדיוק כמונו, בני האדם והוא נקבע ע"י תורשה גנטית, למידה וחוויות מן העבר.

אם נתייחס בחשיבות לנתונים שמוצגים לעיל, נבין כי עלינו להתייחס באופן אישי לכל כלב וכלב בעת האימון, אפילו אם הוא מיוחס לשושלת של "גאונים" לא בטוח שפרט מסויים יציג את אותן תכונות.

בתמונה שלפניכם אתם יכולים לראות כלב מגזע רועה גרמני מקו דם עבודה.
גזע זה, עם דגש על קו דם עבודה, אמור להיות בעל אינטליגנצית אילוף גבוהה מאוד, אך כפי שכבר אמרתי, תמיד יש חריגים.

אתן לכם דוגמאות, אם ניקח שני גורי רועה גרמני, אחים להמלטה, ונבחן אותם לעומק נגלה כי יש הבדלים מסויימים ברמת האינטליגנציה שלהם.
נניח שכלב א' הוא חכם יותר מכלב ב' ואת כלב א' נתחם בחצר האחורית של הבית למשך רוב שעות היום, מנגד, כלב ב' הפחות אינטליגנטי, יחשף לעולם באופן קבוע יחווה גירויים והתנסויות רבות ככל האפשר, היחס ברמת האינטליגנציה הכללית שלהם ישתנה, אפילו שכלב א' בבסיסו אינטליגנטי יותר.

דוגמא שניה, רומן, הכלב שלי, הוא רועה מרכז אסייתי מקו דם עבודה, כל אבותיו עברו מבחן אופי לפני שהם זכו להעביר את הגנים שלהם הלאה.
מבחן שהיה כרוך בקרב אל מול כלב אחר.
מן הסתם שרומן אמור לרשת את יצר הקרב המפורסם שמזוהה עם משפחתו, אבל ע"י אילוף נכון, התנסויות, למידה וחוויות, הוא הפך למה שהוא כיום, כלב משפחה צייתן ומאוזן.

לפיכך עולה כי אסור להאשים את הגזע של הכלב כאשר הוא תוקף, או לא מצליח לבצע פקודה חדשה (במגבלותיו הגופניות כמובן) וכדומה.
נכון שלגזע השפעה לא קטנה על האינטליגנציה והטמפרמנת של הכלב, אך הם ממש לא הכל!