כלב הוא בע"ח בעל סיבי שריר אדומים, להבדיל מארנב למשל, שהוא בעל סיבי שריר לבנים.
הדבר מעיד על כך שכלב הוא בע"ח שפותח לעבודה לאורך טווח זמן ארוך, להבדיל מארנב (גם ברדלס הוא דוגמא טובה לכך) שהוא פותח לעבודה לטווח זמן קצר.

אם נביט על טכניקת הציד של הכלביים בטבע, שהיא גם היעילה ביותר, נגלה כי הם מעייפים את הטרף ע"י מרדף עיקש, כאשר הטרף פשוט לא מסוגל להמשיך יותר את המרדף, בעוד שהזאבים / כלבי הבר יכולים עוד להתמיד זמן רב בריצה.

באופן כללי, כאשר מאמנים כלב, יש לתת דגש על פיתוח סיבולת לב ריאה, בכל תחום שתבחרו!
ללא הסיבולת, ביצועיו של הכלב יסתכמו בכמה דקות בודדות.
בנוסף לכך, כלב הוא בע"ח שקשה לו יותר להתקרר מאשר להתחמם.
לכן בניית "אוויר" היא בגדר חובה לכל כלב!
נכון שיש גזעים בעלי סיבולת גבוהה יותר באופן טבעי וכאלה שלא, אבל כולם כאחד ישתפרו אם יהיה להם סיבולת גבוהה.

הסברתי כבר בפוסטים קודמים, הקונפורמציה של הכלב יכולה לגלות לנו רבות על יכולותיו הפיזיים של הכלב.
לדוגמא בכלב עם גולגולת פחוסה יתקשה מאוד לקרר את עצמו ולנשום אוויר לרווחה בזמן פעילות, לעומת כלב עם מבנה גולגולת מאורך.
כמו כן, כלב בעל שרירים מפותחים ומנופחים המזכירים מראה של באדיבילדר, יתעייף מהר מאוד וכבר לא יהיה אפקטיבי, בהשוואה לכלב בעל סיבי שריר "ארוכים".
יש לכך השפעה גנטית בעיקר, אבל גם לסוג הפעילות הגופנית שהכלב עובר יש השפעה.
למשל, פעילות גופנית קצרה שבה הכלב מפעיל את כל כוחו, תהפוך את הכלב לחזק, אבל רק לטווח קצר!
אך פעילות גופנית ארוכת טווח עם משקל נמוך יחסית, תגביר לכלב את הסיבולת.

מגדלי כלבים לתחרויות האבקות, כמו ברוסיה, יפן וארצות הברית, משקיעים רבות בפיתוח הסיבולת של הכלב יותר מאשר בפיתוח הכוח המרבי והמתפרץ.
ותאמינו לי שהם הגיעו למסקנה הזו ע"י למידה מהשטח ולא בגלל תאוריות שהם המציאו.
תאמינו או לא, אבל גם לכלבי ציד, המוגדרים כקאצ'רים, שתפקידם רק לאחוז בטרף עד להגעתו של הצייד, מבלי לרוץ יותר מדי, דרוש בנייה של "אוויר" בריאות.

לסיכום, לא משנה באיזה ספורט תבחרו לעסוק עם כלבכם, תתחילו בבניה של סיבולת לב ריאה.
כמובן שבגיל המתאים ובהדרגה.