כלבים מטבעם לא אמורים להיות אגרסיבים לכלבים אחרים.
ועוד עובדה בסיסית וחשובה, כל הכלבים נולדים מאוזנים, אך הבעלים או הסביבה הלקויים הם אלה שהורסים את התנהגות הכלב.

לדוגמא –

ל70% מבעלי הכלבים הזעירים כמו – היורקשייר, צ׳יוואווה, פודל טוי, שיצו, מלטז וכדומה, יש נטייה רעה להרים את הכלב בכל שעה של סכנה אפשרית.

האם ראיתם פעם אדם שמרים דוג דה בורדו במשקל של 50 ק"ג כאשר הוא חש בסכנה? בדיוק, לא.

בכל אופן, בגזעים קטנים כמו שצויין להעיל, יש נטייה חמורה מאוד להיות מורמים על הידיים של הבעלים בעת סכנה.
הכלב שמורגל לאורך רוב חיו שכאשר מרימים אותו נותנים לו חיבה, מפתח כבר סוג של התנייה לפעולה –
מרימים אותי – אני מקבל חיבה מהבעלים.
מרימים – חיזוק חיובי, שווה לי להיות מורם על ידי הבעלים, מה עלי לעשות כדי שזה יקרה ?

יורקשייר הולך ברחוב יחד עם בעליו, פתאום עובר לו כלב אחר ממול ונובח על היורקשייר שמגיב חזרה באגרסיביות, הבעלים מיד מרים את היורקשייר על הידיים, זוכרים ? על הידיים = חיזוק חיובי !
היורקשייר שלנו למד ששווה לו להיות אגרסיבי.

זה יכול להיות סיטואציה אחרת.
היורקשייר פחד והבעלים הרים אותו, אז הוא למד להיות מפוחד.

אפילו מבלי להרים את הכלב אפשר להוציא אותו מאיזון.
מספיק שהבעלים נלחץ, נבהל, חרד או כל פעילות אחרת שמשדרת סטרס, הוא מעביר את זה לכלב על ידי המשיכה ברצועה או על ידי כך שהכלב כבר למד ממזמן לקרוא אותו מ א עד ת.

כמו שאמרתי בפתיח, כלבים לא אמורים לתקוף סתם כלבים אחרים, זה לא טבעי.
זו התנהגות נלמדת והתפקיד שלכם הבעלים הוא למנוע מהכלב ללמוד זאת או לתקן אם הוא כבר שולט בחומר.