כלבים הם בע"ח אוכלי כל, בניגוד לחיות טורפות אחרות אשר נזונות אך ורק מבשר.
מספר קולטני הטעם שעל לשונם של הכלבים נמוך בהרבה מזה שלנו, בני האדם והם יטרפו כל דבר שיכול להזין אותם.
חוסר בררנות זה משולב עם רפלקס הקאה רגיש ביותר, שמאפשר להם לדחות מזון שאינו ערב לקיבתם.

קיבתו הגדולה של הכלב בשילוב עם המעיים הקצרים יחסית, מהווים עבורו יתרון חשוב כצייד וכאוכל נבלות.
פירוק המזון מתחיל בקיבה אך רוב העיכול מתרחש במעיים.

בטבע, הכלב מפטם את עצמו בכל מזון שימצא וגופו ניזון מאותו מזון במשך כמה ימים. המזון נשאר בקיבה ונשאר ברובו לא מעוכל.
חלקים קטנים של המזון עוברים בצורה איטית אל המעי.

גופו של הכלב פשוט בנוי לאכילה שונה לחלוטין משלנו, בעוד אנחנו אמורים לאכול מספר ארוחות ביום, הכלב צריך לאכול ארוחת גדולה אחת פעם ב… (בין פעם ביום לבין פעם בשלושה ימים).
גזעים פרימיטיביים כמו אקיטה יפני, אלסקן מלמוט, רועים אסייתים, כנענים וכדומה, עלולים להיות מעט יותר בררנים כאשר מאכילים אותם לעיתים קרובות מדי.
יש כלבים שמקיאים כאשר הם אוכלים מספר פעמים ביום.
מגדלי זאבים בארה"ב הבחינו בתופעה זו ולכן הם מאכילים את חית המחמד המיוחדת שלהם אחת ליומיים או שלושה.