כיצד מטפלת אמא כלבה בגוריה שרק עתה נולדו?
הריונה של הכלבה נמשד 60-64 ימים, ביום שלפני ההמלטה, היא מגלה חוסר נינוחות מפסיקה לאכול, היא נעשת תוקפנית יותר כלפי זרים, אך ידידותית יותר כלפי משפחתה האנושית.
במידה והבעלים מכין לכלבה מיטת המלטה, הכלבה תכנס אל תוך המיטה ותשכב על צידה בטרם תתחיל במלאכה.
כשההמלטה מתקרבת, מתחלפת הנשימה המהירה לסירוגין בנשימה אטית וכשהגור הראשון נולד, ייתכן שגוף הכלבה ירעד ורגליה האחוריות ירטטו מעט.
הגורים נולדים במרווחים של כחצי שעה פחות או יותר ואחרי לידת כל גור מבצעת אמא כלבה טקס קבוע – היא מסירה מהגור את שק השפיר, מלקקת את גופו של הגור עד שהוא מתחיל לנשום, מנתקת בשיניה את חבל הטבור במרחק של כשמונה ס"מ פחות או יותר מבטנו, אוכלת את השליה ולבסוף דוחקת את הגור אל מתחת לגיפה.
לאחר כל זה היא נחה, כשהיא עוטפת את הגור וממתינה להופעת הגור הבא.
המלטת שגר טיפוסי של חמישה גורים אורכת מספר שעות, מכל הבחינות שצינתי לעיל, דומות לידת הגורים והתנהגות האם לאלה של אמא חתולה.
אולם יש הבדל מעניין הקשור בהכנת המצע שעליו ממליטה האם.
אמא כלבה מבצעת תנועות חפירה קדחתניות על קרקעית ארגז ההמלטה, פעולה שאינה נראית אצל אמא חתולה.
כאן משתקף ההבדל החשוב בהתנהגות מקביליהם הפראיים של החתול והכלב, חתולים חופרים באדמה כשהם קוברים את צואתם, אך החתולות אינן משתמשות בחפירה כשהן מכינות את מצע ההמלטה שלהן חתולת הבר מחפשת ומחפשת עד שהיא מוצאת חלל קיים המתאים לצרכיה וזו הסיבה שחתולות הבית מבלות זמן כה רב בחקירת הארונות בבית.
מנגד, הזאבה חופרת לעצמה מאורה משלה, או שמשתלטת על מאורה של בע"ח אחר, אך ישנו דגש חשוב במיקום המאורה, היא לרוב תתמקם ליד מקווה מים על צלע גבעה, במקום שיש בו ניקוז טוב, אך בכל זאת אפשרות להגיע למי שתייה.
הכניסה למאורה תיהיה לרוב מתחת לסלע או לגזע עץ, אשר יספקו הגנה מפני מפולת.
רוחב הכניסה הוא בין 50 – 70 ס"מ וגודל המחילה עצמה לרוב מגיע לעד 5 מטרים.
בסוף המחילה ישנו חלל מורחב שבו נולדים הגורים ומבלים את השבועות הראשונים לחייהם.
לחלק ממאורות הזאבים כניסות אחדות וכולן נבנות ע"י חפירה נמרצת וסילוק האדמה מהמקום.
יתרה מכך, הזאבה אינה מסתפק במאורה אחת, ליתר בטחון, היא מכינה עוד מאורה בקרבת מקום שאליה תוכל להבריח את הגורים בשעת חירום.
כל זה רחוק מאוד מכלבת הבית שמנסה לחפור בתוך הארגז ההמלטה, אך חשוב לזכור את תפקיד הבית האנושי במוחו של הכלב, לבית טיפוסי דלתות אחדות המובילות דרך מעברים לחדרים שונים, במונחים כלביים הבית כולו הוא מאורה אחת גדולה.
במילים אחרות, בני האדם כבר בנו את המאורה עבור הכלבה ההרה.
מאפייו מעניין אחר של ההמלטה אצל כלבות הבית הוא קריעת המצעים ממש לפני תחילת ההמלטה.
מגדלי כלבים רבים מדווחים שהכלבות שלהם קורעות לגזרים סמרטוטים ועיתונים שהונחו על קרקעית ארגז ההמלטה, ידוע שזאבים אינם מכינים מצע מיוחד בתוך המאורות שלהם, ונראה שיש כאן הבדל אמיתי, כשהכלב המבוית מוסיף לאוצר ההתנהגות שלו דבר שאינו קיים אצל אבותיו הפראיים לאחר שכל הגורים נולדו, נוקו ונדחקו אל גופה הרכון של האם,הכלבה נחה, בעוד השגר מתחיל לינוק ולהתפטם בחלב הראשוני – הקולוסטרום, שהוא מאוד מאוד חיוני כי הוא מקנה להם חיסון נגד מחלות רבות (כלל מה שאתם מחסנים אצל הוטרינר!).
