כאשר זאבים יוצאים למסעות הצייד שלהם, הם תמיד מתמקדים בפריט החלש ביותר.
הוא יכול להיות צעיר מאוד וחסר ניסיון, או לחלופין מבוגר מאוד ואיטי, פצועה, חולה או בעל מום מסויים שהופך אותו למטרה פגיעה.

בדרך זו הזאבים שומרים על האיזון בטבע.
החולים ניצודים וכך לא מדביקים את הפרטים הבריאים, המבוגרים מפנים מקום לפריטים צעירים יותר ובעלי המומים לא זוכים להעביר את הגנים הלא טובים שלהם לדורות ההמשך.
מה גם שאם העדר ימשיך להתרבות ללא בקרה הוא ישמיד אלפי דונמים של מזון וכך הוא יפגע בבעלי חיים אחרים ובסופו של דבר בעצמו.

הטבע כ"כ מאוזן, עד שאפילו הזאבים משפיעים בדרך עקיפה לטובת הבעלי חיים הצמחוניים.
כאשר הזאב עושה את צרכיו הוא מדשן את הקרקע ותורם רבות להתפתחות הצמחייה שמשמשת לתזונת בעלי חיים ולהגנתם של בעלי חיים קטנים אחרים.
תהליך זה נקרא – מחזור החנקן.
הזאב עושה את צרכיו, אותם צרכים מכילים חומר העונה לשם אמוניה (NH3), האמוניה מתפרק ע"י חיידקים והופכת לחומר ביניים שנקרא ניטריט (No2) ולאחר מכן חיידקים שוב הופכים את התרכובת לחומר סופי שנקרא ניטראט (NO3), הניטראט נקלט ע"י הצמחים והופך לחלבון מן הצומח, בהמשך הוא נאכל ע"י בע"ח צמחוניים והופך לחלבון מן החי ואז התהליך חוזר על עצמו שוב ושוב.

לכלבים, כמו לזאבים ובע"ח אחרים ממשפחת הכלביים יש דחף עז לעשות את הצרכים שלהם על מצע טבעי כגון צמחים, אדמה, דשא וכדומה, זאת כדי להמשיך את תהליך מחזור החנקן שצוין לעיל.
בבית, רבים הם האנשים אשר מונעים מהגורים שלהם לצאת עד גיל שלושה חודשים פחות או יותר מכיוון שהגור עוד לא מחוסן.
בדרך זו, הגור לומד לעשות את צרכיו על מצע לא טבעי כמו ריצוף הבית ולאחר מכן מדרכה או כביש.
גור שיצא לאוויר העולם מגיל צעיר סיגל לעצמו התנהגות אחרת, טבעית יותר, בדיוק כפי שהטבע יעד לו.