טריירים –

שורש המילה טרייר ( Terrier ) הוא Terra, פרוש מילה זו בלטינית הוא אדמה או קרקע.
השם של משפחה זו, מעיד על כך שלכלבים אלו יש כושר מיוחד באיתור בעלי חיים אשר מתחבאים במחילות מתחת לאדמה, או במאורות ולשלוף אותם משם או להרוג אותם.

פרוותו הכבדה, הקשה או הזיפית של כלבים אלו, מגנה עליהם מפני פגיעה כשהם מפלסים דרכם בשטחים מסולעים, מפני נשיכות הטרף.
כלבים אלה בעלי תעוזה גבוהה, ללא תכונה זו, כלבי הטרייר היו מתקשים לעבוד לבדם פעמים כה רבות מתחת לאדמה בחושך מוחלט ובמצבים שבלתי ניתן לסגת מהם, מצבים שבהם ההשרדות תלויה אך ורק בכשר הלחימה שלהם.
טריירים רבים קיפחו את חייהם כאשר נקברו חיים, עקב הלהט הגדול שלהם להרחיב את המנהרה שחפרו, או בסירובם לסגת מהמאבק עם טרפם.

עוד תכונה מיוחדת אשר נבררה בקפידה היא נביחתם.
טרייר עשוי לנבוח אל מול הגירוי או הריגוש החלשים ביותר.
נביחות אלה הן המודיעות לציידים את מיקומה של המאורה, או, היכן מיקומו של הטרף מתחת לאדמה ובאמצעות מידע זה, הציידים ידעו את המיקום המדוייק שעליהם לחפור כדי לחשוף את החיה המובהלת.

הטריירים הראשונים לא נהגו לנבוח, לכן הם ענדו קולרים עם פעמונים על צווארם כדי שהציידים יצליחו לעקוב אחריהם מתחת לאדמה.
ואולם, כלבים רבים נחנקו למוות כאשר קולרם נתפס מתחת לאדמה בשורשי עצים, או במכשולים אחרים.

הטריירים מצטיינים בעוד תכונה ייחודית אחת – חיסול מכרסמים.
הסברה הידועה אומרת, שבעל החיים הביתי והיעיל ביותר בחיסול מכרסמים ומזיקים הוא חתול הבית.
החתול אומנם עושה זאת מצויין, אך פעמים רבות הוא נסוג כאשר ניצב מולו מכרסם גדול כמו חולדה תוקפנית.

מנגד, כצה סוגי טריירים פותחו במיוחד להריגת חולדות.
מאחר וכלבי הטרייר מחסלים את טרפם על ידי ניעור צווארו ושבירת מפרקתו של הקורבן, כלבי טרייר רבים ניחנים בראש גדול ובלסתות חזקות מאוד ביחס לגודלם.

גם היום, חקלאים רבים משתמשים בטריירים כמדבירים אקולוגים, בעיקר בשדות לגידול דגנים.
בהתחלה הם מבריחים את המכרסמים על ידי עשן, גז, או ריחו המצחין של הפרשות בואש ( בעל חיים אשר מפיץ ריח רע

מחלקו האחורי של גופו ), כאשר אותם מזיקים יוצאים ממחילותיהם, משסים בהם את הטריירים.
המצטיינים במשימות אלה הם הגזעים: פלומר טרייר, מנצ׳סטר טרייר, טרייר סקוטי, קירן טרייר, ווסט היילנד טרייר, פוקס

טרייר, בול-טרייר, סטפורדשייר טרייר וראט טרייר – כל אילה הם מצטיינים בלכידת מכרסמים, עם דגש נרחב על חולדות והמתתם, אפילו היורקשייר הזעום מצטיין בתחום זה.

כדי שנוכל לעקוב ולעריך את מידת יעילותם של כלבי הטרייר בקטילת מכרסמים, עלינו לחזור לתקופה הויקטוריאנית, בתקופה זו היה מכת חולדות אשר הייתה נפוצה עוד יותר במעמדות הנמוכים.

עצם עובדה זו, פותח לו סוג ספורט אשר משך אליו גם צעירים רבים מהמעמדות הגבוהים.

טריירים וחולדות חלקו יחד זירה, אשר רק אחד מהם היה יוצא כאשר ידו על העליונה.
הצופים היו מאמרים בכספם על זהות המנצח, הטרייר או החולדה, אם היה זה טרייר גדול יותר ( כמו בול טרייר למשל ), הם היו מהמרים על הזמן שיידרש לכלב לחסל קבוצת חולדות.

מאותה תקופה, שרדו עדויות רבות בכתב שמתוארים בהן כלבים מסוימים.
באחד מכתבי היד, הוזכר כלב מגזע בול טרייר, שמו היה "טייני".
מסופר על כך שב-28 דקות, קטל טטיני חמישים חולדות.
בעליו של טייני טען, שבמשך חיו הוא קטל יותר מחמש אלפים חולדות, בערך טון וחצי !

הנטייה הטבעית של כלבי הטרייר לצוד בעלי חיים קטנים, הוא חלק מן האינטליגנציה האינסטינקטיבית שלהם.
בעלי טריירים רבים, יודעים שדי בתנועת מחשידה קלה ביותר בדמות עלה הנישא ברוח, או על ידי כיוון אורו של פנס על הרצפה והנעת כתם האור, כדי לעורר בכלבם את האינסטינקט למרדף.

גם צורת ההתקפה של הטריירים היא חלק מהמערכת הגנטית שלהם.
הם אוחזים בחוזקה בעורפו של הקורבן ומטלטלים אותו מספר פעמים בתנועות חדות, עד אשר אותו קורבן מקפח את חיו.
תכונה זו אינה נדרשת ללימוד כלל, היא טמונה עמוק בתוך כלבים מגזעי טרייר רבים, אפילו אם הם כלבים עירוניים שמעולם לא פגשו חולדה.