טוב, אז השאלה הכי מעצבנת ששואלים אותי היא – "איזה כלב הכי חזק בעולם?"
שואלים אותי לפחות פעמיים עד ארבע פעמים בשבוע את השאלה, אם זה בהודעות כאן, או כשפוגשים אותי, אז החלטתי פעם אחת ולתמיד להסביר את זה בצורה מקצועית, תהנו….

ראשית נתייחס לשאלה:
"איזה כלב הכי חזק בעולם?" (בהנחה שמתכוונים לגזע).
חזק במה?
יש כ"כ כמה קטגוריות, אז אחלטתי לענות על כולן.

חזק פיזית –
אם שואלים באופן כללי, בממוצע, אז הסבירות שהמסטיף האנגלי יזכה בתואר, כיוון שמדובר בגזע הכבד ביותר בעולם (לא מדובר בשומן).
זכר יכול להגיע ל-120 ק"ג!
בספר השיאים של גינס, ניצב לו זורבה, מסטיף אנגלי שהרחיק לכת והגיע ל-155 ק"ג בשיאו.
אך הכלב הספציפי שגרר עגלה עם משקל כבד (לא זוכר כמה) היה דווקא מגזע סן ברנרד.
ישנם שני גזעים שנחשבים למאוד מאוד חזקים ביחס לגודלם והם צ'יוואווה ופיטבול, עם נטייה יותר לכיוון הפיטבול.
אם כל הגזעים היו באותו הגודל, סביר ששני הגזעים הללו היון החזקים ביותר ושוב, עם נטייה לכיוון הפיטבול.

עוצמת נשיכה –
אין מחקר חד משמעי בנושא, אבל ישנם נתונים שיכולים לתת לנו אינדיקציה לתשובה.
עוצמת הנשיכה נקבעת ע"י הנחישות והרצון של הכלב לנשוך, גודל הראש והצוואר וכמובן מבנה הלסת עצמה.
ללא ספק שהמולוסרים הגדולים מנצחים כאן (מסטיף אנגלי, אסייתי, קאנגל, בולי קוטה, וולקאדב, טוסה אינו וכו).

חזק מנטאלית –
הקטגוריה הזו מתחלקת לשלושה חלקים:
1. נחישות – במקצה הזה יש את כלבי הגיים למיניהם ובראשם עומד הפיטבול, שהוא הנחוש ביותר בעולם הכלבים.
2. עמידות בפני כאב – בעיקרון, עקב הנחישות הרבה של הפיטבול הוא גם מנצח בקטגוריה זו, אך אם נוציא מהמשוואה את כלבי הגיים, אז הכלב העמיד ביותר לכאב, שהוא לא בעל גיימנס הוא ללא ספק הדוגו ארגנטינו.
3. עבודה תחת לחץ – כדי שכלב יעבוד תחת לחץ גבוה הוא באמת חייב להיות חזק מנטאלית, אך בו זמנית גם להישען על משהו אחר שיחזיק אותו שפוי כמו מנהיג.
לכן, כלב שממש רוצה לרצות את בעליו יעבוד מצויין גם תחת לחץ, את תת-הקטגוריה הזו לוקח הרועה הגרמני (קו עבודה) ובגדול, יש עוד גזעים אבל הוא באמת מיוחד.

חזק בקרב –
אם כולם היו באותו המשקל לא היה ספק שהפיטבול היה זוכה.
מכיוון שלא כך הדבר ויש גזעים שגדולים וחזקים ממנו פי כמה וכמה עולה כי לא הוא ניצב בראש הרשימה המפוקפקת, אלה מספר גזעים אחרים והם: רועה אסייתי, וולקאדב (שילוב של מספר גזעי צאן שונים), קאנגל, בולי קוטה.
להם יש שילוב של כוח, סיבולת ועמידות לכאב.

חזק מבחינה בריאותית (עמיד בפני מחלות) –
בקטגוריה זו בטוח שלא יזכה גזע מודרני שעבר הרבעות סלקטיביות ע"ס רצונו של האדם.
כאן מדובר במספר גזעים פרימיטיביים והישרדותיים שהצליחו לשרוד בטבע ללא התערבות האדם כאשר כל החולים והחלשים לא זכו להעביר את הגנים שלהם לדורות הבאים.
יש מספר רב של גזעים כאלה, בינהם ניתן למצוא את הכנעני, הרועה האסייתי (תתי הגזע הקדומים בלבד), באנקהאר מונגולי, כלבי הצאן של הרי הקווקז, האידי (רועה מרוקאי) ועוד…
ככל שהאדם פחות התערב, ותנאי השטח והאקלים היו קשים יותר, כך הכלבים התחשלו יותר.
קשה מאוד להכתיר מנצח אחד בקטגוריה זו, כי כל גזע התחשל והותאם לאזורו ומעבר של גזע עמיד ספציפי אחד למקום אחר, יכול להיות לא ממש הוגן, כי הוא לא הותאם לגבי אותו המקום.
אך ישנו גזע כלבים אחד שפשוט הגיע מאחד המקומות הקיצוניים ביותר בעולם וזהו הבאנקהאר המונגולי שחי במדבר גובי, שם יש את תנאי האקלים הקיצוניים והמגוונים ביותר (יש עליו אלבום שלם).

מקווה שעשיתי לכם קצת סדר.