זאב טלוא, נקרא גם כלב הבר האפריקאי.

הטבע (הקדוש ברוך הוא) יודע לעצב את בע"ח באופן היעיל ביותר לסביבתם.
אנשים רבים אינם יודעים, אך בע"ח היעל ביותר בכל הקשור לציד, בעולם החיות, הוא זאב הטלוא.
בממוצע, 73% מניסיונות הצייד של להקת זאבי טלוא, נגמרים בהצלחה.
זה יותר מהחתולים הגדולים, עופות, דגים ועוד…

אז מה הסוד של כלבי הבר האפריקאים?

קודם כל הביטו במבנה גופם.
אתם התרגלתם לראות כלבים בעלי מבנה גוף שרירי.
גם כלבים אתלטים, כגון פיטבול, גרייהאונד, דוגו ארגנטינו ועוד, הם בעלי אחוז שריר גבוה, במיוחד ברגליים האחוריות, אשר משמשות את הכלב לדחיפה לפנים.
שריר = מנוע.
ככל שהשריר גדול יותר, נדרשת מערכת קירור טובה יותר.
כלבים, ככלל, הם בעלי כושר קירור פחות מפותח.
לכן, ככל שאחוז השרירים מפותח יותר, לכלב תיהיה נטייה גבוהה יותר להתחממות וכך הוא יאלץ להפסיק את הפעילות שהוא נמצא בה מהר יותר, ראו לדוגמה את גזעי הבולי.

אצל זאב הטלוא, הדבר הוא שונה.
כיוון שמבנה גופו בנוי באופן שהוא אינו מתחמם מהר, יוצא מצב שבו הוא מסוגל להתמיד בריצה לאורך זמן ממושך מאוד, יותר ממושך מאשר הטרף שלו.
שיטת הציד של להקת זאבי טלוא, היא מאוד פשוטה, אך הכי יעילה.
הם מזהים את הקורבן ומתחילים לרוץ אחריו בהתמדה, גם אם הוא מהיר יותר ונעלם משדה הראייה שלהם, ע"י חוש הריח הם עולים שוב על עקבותיו.
בע"ח הניצוד מתחיל לאט לאט לאבד כוחות וזאבי הטלוא מדביקים את הקצב עד שהוא מותש ופשוט עוצר או נופל על הקרקע.
לא נדיר לראות זאבי טלוא שאפילו לא טורחים להרוג את הקורבן והם פשוט אוכלים אותו בעודו בחיים.