הרבעות סלקטיביות vs הרבעות טבעיות.

שאלת השאלות, מה עדיף, הרבעות סלקטיביות או טבעיות?
התשובה מורכבת מעט, אך קודם כל בואו נלמד מה ההבדל בינהם:

סלקטיביות –
בסוג הרבעות זה, האדם בוחר את ההורים שמרביעים ודואג שהם יעמידו צאצאים.

יתרונות:
1. ניתן לצור גזעים חדשים ע"פ דרישה לסוג עבודה מסויים ועיצוב הטמפרמנט של הגזע.
2. ניתן לצור גזעים שיראו כפי שהאדם רוצה, גם מבחינת גודל וגם צבע פרווה, אורך ומרקם.
3. ניתן להוציא מחלות גנטיות ממעגל ההרבעות.

חסרונות:
1. לעיתים קרובות מדי, מה שנראה בעיני האדם "כ-יפה" הוא לא בהכרח בריא או פונקציונלי.
למשל כמו צבע האלבינו שיכול להביא איתו גן של חירשות וכדומה…
2. במידה ולא עושים את זה נכון, מחלות תורשתיות שונות עלולות להיכנס למאגר הגנטי.
3. לא מעט גורים מורדמים עד לקבלת "התוצאה" הרצויה.

הרבעות טבעיות –
כאן יד האדם לא מתערבת.
הטבע עושה את שלו ורק ההישרדותי ביותר זוכה להעביר את הגנים שלו הלאה.
ניתן לראות שוני רב בין גזעים שהתרבו לבד במקומות שונים ברחבי העולם.
הסיבה לכך היא תנאי אקלים ומזון.

יתרונות:
1. ברוב המקרים הכלבים נוטים להיות בריאים יותר.
2. מלבד הבריאות, באופן כללי הכלבים נוטים להיות עמידים יותר לכל דבר, ממזג אוויר קיצוני ועד מחסור במים ומזון, כלל אכילה של מזון מקולקל.

חסרונות:
1. אין לדעת מה יהיה גודלם ואופיים של הגורים.
זה סוג של רולטה כאשר מגדלים כלבים שכאלה.
2. פחות מתאימים למגוון העבודות שכלבים ממלאים בחיי האדם.
3. לרוב מאוד הישרדותיים וקשה לגדל אותם בבית ובסביבה עירונית בכלל.

אז כפי שאתם ודאי מבינים, לשאלה זו אין תשובה אחידה, זה תלוי מאוד את מי תשאלו.
אין ספק שעבור בית בסביבה עירונית יהיה קל יותר לגדל גזע כלבים שהורבה להיות נוח, סבלני יותר ובעל יצרים פחות מפותחים.
אך מנגד, יד האדם בשילוב עם תאוות הבצע, יכולות לצור גזעי כלבים בעייתיים במיוחד…