הרבה מאוד זמן לא עדכנתי על מצב היחסים בין ג'ובאני ורומן, אז החלטתי פשוט לסכם את הכל מההתחלה (בעיקר עבור העוקבים החדשים).

ברשותי שני כלבים גדולים מהגזעים קאנה קורסו ורועה אסייתי, כשאני אומר גדולים אז אני מתכוון לגדולים…
ג'ובאני הוא בגובה 74 ס"מ בכתף ובמשקל של 68 ק"ג.
רומן בגובה 90 ס"מ בכתף ולמשקל של 83 ק"ג.
שניהם לא מסורסים, בוגרים, אבל הכי חשוב, חיים יחד באהבה זה עם זה.

הכל התחיל כאשר ג'ובאני היה בן 4 שנים, אז הבאתי את רומן, כגור קטן (גדול) בגיל כמעט שלושה חודשים.
ג'ובאני כמו ג'ובאני שיחק אותה קשה להשגה, אך מהר מאוד הוא הפך למורה הדרך של רומן שפשוט למד את החיים דרך אחיו הגדול.
מהחשיפה לעולם, דרך פקודות בסיסיות ומתקדמות ועד להרגלים נכונים בבית, נעזרתי בג'ובאני כמדריך וזה פשוט עבד.

כבר בגיל שלושה וחצי חודשים רומן נגמל מצרכים בבית.
בגיל ארבעה חודשים הוא ידע לבצע פקודות בסיסיות ללא רצועה (שב, הישאר, ארצה, רגלי, אלי,).
הכל התקדם בצורה מושלמת לפי המתוכנן.

השאלה שכולם שאלו והיא תמיד ריחפה באויר הייתה: "האם הם יכולים להסתדר כך גם בבגרותו של רומן?"
יש לציין שרומן הוא מקו דם עבודה, שזה אומר שהגנטיקה שלו היא לא לטובתנו בכל הקשור לתהליך.

מההתחלה דאגתי לעשות הכל כדי שהם יסתדרו ופעלתי ע"פ תוכנית עבודה שקבעתי מראש שבה השקעתי לא מעט מחשבות:

שליטה –
כמצוין לעיל, שניהם כלבים גדולים, לשם כך אני חייב לשלוט בהם בצורה מלאה.
לכן מגיל צעיר ועד היום אני דואג לתרגל פקודות בסיסיות ולאכוף את החוקים הבסיסיים שקבעתי מראש.
כיום אני יכול לומר בוודאות שאני שולט שליטה מלאה בשניהם וזו ההתחלה.

פעילות גופנית –
ברגע ששניהם עייפים, קל יותר לשלוט בהם, הם רגועים יותר, לא משועממים וכמובן שבריאים יותר.
הם עוברים אימונים מסודרים ומפוקחים וכמובן מוזנים בהתאם.

כללים וסדר בבית ומחוץ לו –
קודם כל והכי חשוב, אסור לאכול מהרצפה!
גורם מספר אחד לרבים הוא מזון.
לכן יש סדר מאוד ברור לגבי זה, מתי אוכלים, איפה, כמה, איך ובאיזה מצב.
הם אוכלים אך ורק מהידיים שלי כדי שיקשרו את המזון אלי.
הם אוכלים רק אחד ליד השני, צמוד, כדי לקשר את המזון גם אחד לשני.
אין דבר כזה להתחיל לאכול לבד.
עוד דבר, מכיוון שג'ובאני לפני רומן בהיררכיה הביתית שלנו, הוא חווה הכל קודם, הוא יוצא מהבית ונכנס למעלית קודם, משוחרר לעשות צרכים קודם, מקבל יחס קודם ובקיצור הכל קודם!
כל אחד מהם מבין בדיוק את מקומו בבית.
לגבי משחקים, רומן פחות אקטיבי מג'ובאני בקטע הזה, אבל אין לשחק בבית, רק בחוץ, ושם אני מתערב ושומר על יחס ניצחונות לג'ובאני ואסור להם להתפרע יותר מדי בשעת המשחק כדי שחלילה הוא לא יצא משליטה.
טיולים תמיד יחד, גם כשאחד חש ברע, את תחילת הטיול אנו עושים יחד ואז מתפצלים (נדיר מאוד מאוד).
הם נוסעים יחד ברכב, לומדים וחווים יחד, פשוט אין להם את האפשרות שלא לאהוב אחד את השני.

כיום, ג'ובאני בן 6 (כן כן, בדיוק היום 24,7 מזל טוב!) ורומן בן שנתיים וחצי בערך, הם חלק בלתי נפרד אחד מהשני (וכמובן ממני) ניתן לראות זאת באינטראקציה בינהם, הם פשוט לא יכולים אחד בלי השני.
אני יכול לספור על יד אחת את כמות הפעמים שהם הגיעו לריב בינהם, אך יש לציין שזה מעולם לא נגמר בקרב אלה "ברעש וצלצולים".