הסארבאי הפרסי הוא אחד ממספר מולוסרים אשר מגיעים מאיראן.

במשך דורות רבים, הוא נלחם בתנאי אקלים קיצוני אשר פוקדים את האזורים ההרריים והמישוריים של איראן.
ובנוסף לכך הוא היה צריך להגן על העדרים, הרכוש והנוודים עצמם מפני טורפים ושודדים.

הנוודים עצמם לא היו מתערבים בהרבעות של הכלבים, אלא רק החזקים ביותר היו שורדים, מרביעים וזוכים להעביר את הגנים שלהם לדורות הבאים.
מתוך שגר של 10-12 גורים אולי היו שורדים שני גורים.
כיום הדבר הוא שונה, בבתי גידול ברחבי איראן וסביבתה, שמים דגש במיוחד על גודל ופחות על פונקציונליות, אופי ובריאות, לכן את הכלבים המקוריים והאמיתיים תוכלו להשיג רק בכפרים נידחים באיראן.

הסארבאי מגיע למטר בכתף, הוא מאוד טריטוריאלי ובעצם הוא מוגדר כבעל אופי פרימיטיבי והישרדותי ביותר.
הוא מסוגל להתקיים במינימום מזון ושתייה על אף גודלו והוא נוטה לחסוך באנרגיה.
בנוסף, הוא נחשב לאחד מגזעי הצאן שומרי העדרים, העתיקים ביותר בעולם כיום.