המסורת עתיקת השנים של גזע זה היא להגן על רכוש וחיות משק מפני זאבים בעיקר, אך גם דובים, אנשים זרים, חתולים גדולים ובעלי חיים אחרים.

במדינות מרכז אסיה כלל חבל הקווקז עד מזרח אירופה, המקומיים נהגו לברור בכבידה את הכלבים החזקים והיעילים ביותר לצורכי המשימה שהוזכרה לעיל.
כלבים חלשים, חולים, פחדנים או בעלי ליקוי גנטי כזה או אחר הומתו ע"י המגדלים, או לא אושרו להרבעות.

למרות האופי האגרסיבי של הוולקאדב כלפי זרים פוטנציאליים, זהו גזע שמתחבר נהדר לאנשי הבית, בפרט ילדים – כמובן שכמו כל גזע כלבים, על הילדים לדעת לכבד את הכלב.
אסור לשכוח שגזעים אלו היו מבלים (במקומות מסוימים עדיין מבלים) את רוב זמנם במחיצת הילדים של אנשי המשק, או הנוודים שאיתם היה חי הכלב.