המלך של הבית, אני בשוק שאני רושם את זה, אבל אני רוצה להודות לך על הכמעט 8 שנים שנתת לנו.
עזרת בשיקום של מאות כלבים, שימחת אותנו, רגשת, הצחקת והיית כמורה מצויין, לי, לכלבים, לרומן בפרט ולאלפי מעריצים.

לא בגלל שאתה ואני מחוברים, אלא בגלל שאתה מיוחד, בחיים לא פגשתי אופי כ"כ מאוזן כמו שלך היה, שומר ומגן, אך עדיין חברותי, סלחן וסבלני.

אני זוכר את היום שבחרתי אותך מבין כל האחים שלך, שמונה סה"כ, היית הכי שובב, הם קראו לך "ספורטיבי" לא שמת עלי בכלל…
היה זה דווקא אחיך, שבא ונרדם עלי, אבל ידעתי שאתה הוא הכלב שלי ולא אחר.
כן, היית שובב מאוד בתור גור, אהבת לשחק מגיל צעיר מאוד וזה ליווה אותך לאורך כל הדרך.
דאגתי תמיד שתקבל את המזון הטוב ביותר, גם אם זה יקר מאוד, רציתי לשמור עליך.
רציתי תמיד שיהיה לך חברה, הרי ידוע שכלבים שונאים להישאר לבד… אז מעולם לא עזבתי אותך ליותר מ15 שעות! (ביום שהתחתנתי).
בהערכה גסה, בילית יותר ממחצית מחייך בחברתי, הכוונה ל24/7, לא נפרדנו לעולם, רק בשעות שעבדתי.

אתה גידלת את רומן, שימשת לו לדמות מכווינה והוא מכיר לך תודה.
גם הלני, הבת שלי למדה ממך רבות, כיצד לכבד כלב, כיצד להאכיל ועוד…
אתה היית חביב מאוד על אנשים.
לא אשכח איך השתעלת שסבתא שלי הביא לך לאכול קוסקוס ומפרום חחחח
ושזרקת רגל של פרה (טריה) מהחלון והשכנה התקשרה…
למען האמת, גוננת עלי כשצריך, אם היו מרימים עלי טונים, כבר הייתה מלפנים.

היית גדול לגזע, בעשרה ס"מ בגובה בכתף ובחמישה עשר ק"ג במשקל הכולל.
היה לך ראש גדול, עם הרבה שכל, גוף ארוך ומאוד שרירי.
היית מרשים.
יש לך 10 ילדים שמפוזרים בארץ, דור ההמשך, אבל אתה חרוט בלבו של כל מי שהכיר אותך.

כבר תקופה הסברת לי שמשהו לא בסדר, אבל לא הצלחנו להבין מה…. חבל שאתה לא ידעת לדבר עברית…

ג'ובאני היקר, אני המעריץ הכי גדול שלך, כואב לי שאתה לא איתנו, אבל ידעתי שבחרתי נכון ולהרדים אותך כדי שלא תחווה סבל.

אוהב, אבא מידן.