המורשת של ג'ובאני.

להבדיל מרומן ופרננדו, ג'ובאני ז"ל גדל במשך ארבע שנים לבד, ללא כלב נוסף בבית.
באותה תקופה (גיל 21) היה לי יותר זמן פנוי להשקיע בג'ובאני, כמו רומן ופרננדו הוא היה מתלווה אלי לכל מקום, אך השקעתי בו רבות בחשיפה, ממש מגיל 7 שבועות.
מלבד האופי היציב שהיה לו, דאגתי לטפח את הביטחון העצמי שלו ואת היכולת שלו לעשות הפרדה בין מצבים שונים ודמויות שונות.

כאשר ג'ובאני היה בן ארבע שנים, רומן הגיע לביתנו וג'ובאני היה למורה הדרך שלו למשך ארבע שנים נוספות.
במהלכן רומן למד להיות מאוזן ומאופק עם בני הבית, הוא למד לשמור על הרכב ועל הבית מעצם השהייה שלו שם, ללא פקודה.
הוא למד ללכת אחרי לכל מקום ולהיות אדיש לאירועים נורמטיביים שמתרחשים בסביבה ועוד…
מי שהכיר את השניים ראה כיצד רומן מעתיק את ג'ובאני כמעט בכל צעדיו.

לאחר מותו של ג'ובאני, לרומן הייתה תקופת הסתגלות לא פשוטה של חודש וחצי בערך, שבמהלכה הוא למד להסתדר יותר לבד בלי השכל של ג'ובאני.
יש לציין שג'ובאני היה באמת כלב חכם, בין החכמים שפגשתי בחיי ולמעשה רומן הוא אנטיתזה של ג'ובאני, לא המבריק שכלבים.
אף על פי שלא היה חכם במיוחד, הוא למד המון מג'ובאני והוא התחיל להפגין את אותם מיומנויות שרכש בערך חודש וחצי לאחר מותו של ג'ובאני.
פתאום הוא החל לפתוח דלתות, להתקרב יותר בזמן שבני הבית אוכלים (לעמדה של ג'ובאני), הוא החל לרבוץ במקומות שג'ובאני רבץ, שהם מקומות מרכזיים יותר – הוא ממש התבגר.

בערך כשמונה חודשים לאחר מותו של ג'ובאני, הגיע פרננדו.
פרננדו כאמור הגיע יחסית גדול (5.5 חודשים) אבל מיד התחבר לרומן וחל ללמוד ממנו כישורי חיים.
פרננדו לומד מרומן דברים שרומן למד מג'ובאני והאמת שזה די מרגש לראות את זה.
למשל כמו פתיחת דלתות, נימוסי שולחן, שמירה על טריטוריה, קשר מתמיד איתי, חנופה, רביצה ממושכת ורגועה, אהבת בני הבית, מיקום בבית, בקשת מזון ולמזלי גם אדישות לסביבה.
כמובן שגם רומן וגם פרננדו מוסיפים את הצבע האישי שלהם לאותם הדברים, אך ללא כל צל של ספק, זוהי המורשת שהותיר אחריו ג'ובאני.