הזאב הצ׳כוסלובקי הוא גזע כלבים מודרני וחדש מאוד יחסית.
הוא תוצר של הכלאה בין כלבי רועה גרמני טיפוס עבודה, ממזרח אירופה, לבין זאבים קרפטים.
המטרה של שילוב זה אמורה הייתה להניב פרי מאוד מיוחד ומועיל, פרי שמשלב את התכונות החזקות של שני ההורים, אך בפועל זה לא יצא כך.
במקום לטפח את התכונות הרצויות, גזע זה קיבל בתורשה תכונות מאכזבות, אשר מקשות על גידול הגזע עד מאוד.
הצ׳כוסלובקי הוא יותר זאב מאשר כלב מבוית ולכן הוא שונה מאוד משאר הכלבים.
זה בא לידי ביטוי קודם כל במראה החיצוני ובתכונות הפיזיות, המזכירים מאוד את הזאב.
גובה הכתף אצל זכר בוגר הוא מינימום 65 ס"מ, אצל נקבות 60 ס"מ ואין מקסימום, גם מטר בכתף מתקבל כתקין.
מבנה הגוף הוא מלבני, הרגליים הקדמיות מתחילות יותר מקדמת החזה להבדיל מכלב רגיל, דבר העוזר לו לפסוע פסיעות ארוכות יותר ממש כמו זאב בר.
החזה הוא המשך ישיר של הצוואר והגוף המלבני ממשיך בקו ישיר עד האגן.
זכרים לרוב לא עוברים את ה30 ק"ג, בעוד שנקבות מגיעות עד 25 ק"ג.
השיניים של הרועה הצ׳כי הם גדולות מאוד משאר הכלבים, במיוחד הניבים העליונים.
הנקבה מתייחמת אחת לשנה בלבד, בדרך כלל זה מגיע בין סוף חודש נובמבר לתחילת חודש מרס.
בנוסף, גם יש לו תכונות אופי קיצוניות בהרבה מכלב הבית.
הוא מגיע לבגרות מינית רק בגיל 3 בערך, מה שאומר שעד אז הוא מציג אופי יחסית גורי.
עקב הקירבה הגדולה לזאב, יש לו צורך עז לחבור ללהקה שלו, מה שאומר שלא מומלץ להשאיר אותו לבד בבית ללא בקרה, הוא עלול להרוס המון.
גזע מיוחד זה הוא לא שומר מצויין על טריטוריה, אלא על מנהיג הלהקה שלו.
מה שאומר, שצריך לשים לב כאשר אורחים מגיעים לבית בנוכח הבעלים, באופן רציני ביותר.
אך מנגד, כאשר הוא לבד בבית, הסיכוי שהוא יפגע בגנבים כשהוא לבדו הוא אפסי.
הצ׳כוסלובקי לא נובח, הוא מיילל, נוהם, שורק ומפיק מספר קולות שונים העוזרים לו לתקשר בדיוק כמו הזאב.
לא מחייב שכל נהמה או חשיפת שיניים שלו היא תתפרש כאייום מפורש.
איך לאמר זאת בעדינות, לא הגזע האידיאלי עם ילדים.
מומלץ להביא את הצ׳כי לבית לאחר שיש ילדים מאשר לפני, אם בכלל.
יהיה לו קשה לקבל ילדים חדשים ללהקה, במיוחד אם הם אינם יודעים כיצד לכבד ולתקשר איתו כראוי.
הזאב הצ׳כי אוהב לחפור, הוא עושה זאת לרוב כדי להתקרר, מומלץ ללמד אותו איפה מותר לו לחפור, מאשר להכחיד התנהגות שכזו.
כאשר הוא משחק, הזאב הצ׳כי משתמש המון בשיניו ככלי ביטוי.
בכלל, המשחקים שלו הם מאוד רועשים וממש ההפך מעדינים.
רצוי מאוד לבחור בקפדנות ובכובד ראש את חבריהם למשחק, מומלץ מאוד שהשותפים להמולה יהיו כלבים חסונים ובריאים.
הצ׳כי יכול גם לנשוך את הבעלים בשעה של משחק, זוהי ממש לא התנהגות תוקפנית, אלא סוג של משחק.
הרעיון המרכזי בשימוש ההולך וחוזר בשינים בשעת המשחק, הוא ללמוד להשתמש בפה בצורה נכונה כאשר הם יעלצו לחנך את גוריהם בעיקר, אך גם בעת הציד או בכל דבר אחר שמצריך מהצ׳כי להפעיל את הפה.
טמפרטורה – קור ? הצחקתם אותו, הזאב הצ׳כוסלובקי כמעט ולא זקוק להגנה מהקור.
להפך, הוא עלול לסבול קשות מהחום, אבל לא מקור.
בקיץ מומלץ לצנן את הבית עם מאווררים או מזגנים, אפשר להביא לו קרח כצ׳ופר ומומלץ לצאת לטיולים בעיקר בשעות הלילה.
התקשורת הגופנית של הזאב הצ׳כי כמעט זהה לזו של הזאב בטבע.
כל שינוי קטן בשפת הגוף מסמל מסר גדול.
אני הייתי ממליץ בחום לחקור על התנהגות הזאב בלהקה, עם דגש על שפת הגוף וקולות, בתרם גידול הכלב.
בנוסף לתכונות הנ"ל, ניחן הזאב הצ׳כי בחושים מחודדים כמו של הזאב בטבע.
ראיתו טובה מזו של שאר הכלבים, גם באור יום וגם בלילה.
הוא רגיש לתנועות, אפילו הקלות שבינהם, אל תשכחו שהזאבים הם בעלי חיים שצדים בעיקר בשעות הדימדומים…
חוש השמיעה רגיש ביותר, הוא חד מרוב גזעי הכלבים האחרים.
מה שנובע מכך, שאם יש לכם זאב צ׳כוסלובקי, סביר שהוא מודע היטב למתרחש בסביבתו בכל רגע נתון.
חוש הריח אף הוא מפותח מאוד.
היכולת לעקוב אחר מקור הריח אל הצ׳כי היא פשוט יכולת מופלאה.
הוא בהחלט הצטיין באימוני גישוש.
זאב צ׳כוסלובקי חייב לפרוק אנרגיה באופן גבוה ומספק מדי יום.
ולא, הוא יפתח מספר בעיות התנהגות ואף עלול להיות אגרסיבי.
תופעה נוספת לחוסר פורקן האנרגיה היא זהה לזו של הזאבים בגני חיות, הם פשוט ילכו הלוך וחזור לאורך הבית ללא מנוח כלל.
סוציאליזציה בגיל מוקדם היא בגדר החובה, אחרת, כל מה שלא למד בצעירותו יהפוך במהרה לאיום ממשי.
חשיפה לילדים, מקומות חדשים, ריחות ורעשים חייבים להערך באופן מבוקר ובתדירות גבוהה מאוד עד לגיל 4 חודשים.
בניגוד להמון כלבים, הצ׳כי לאחר גיל התבגרות, לרוב ינסה לעלות בסולם ההרכיה ככל המתאפשר לו, בהתחלה הוא יקרא תיגר על הילדים או בני המשפחה בעלי האנרגיה הנמוכה יותר ולבסוף על החזקים ביותר עד שמעמדו יוחתם לו, לכן חשוב להקפיד על הצבת חוקים גבולות ומגבלות ולאכוף אותם בשלווה ובאסרטביות.
בשל קירבתו הפיזית הכל כך קרובה לזאב, הצ׳כי יכול להיות צייד מוצלח מאוד, הוא זריז, חד, ערני ומדוייק ביותר, לכן חשוב להיות מוכנים לכל סיטואציה באשר היא.
הזאב הצ׳כוסלובקי, הוא תוצר של הכלאה בין כלב רועים גרמני לזאב בר כפי שצויין בתחילת המאמר.
הכלאה זו נעשתה לראשונה בשנת 1958 על ידי Karel Hartl, כדי לדעת אם כלב וזאב יכולים להוליד צאצאים בריאים ומאוזנים פיזית ובעלי היכולת להוליד גם דור המשך תקין.
כאשר הניסוי נרשם כמוצלח, הוחלט להקים גזע רשמי אשר מתבסס כאמור על כלבים מגזע רועה גרמני קו דם עבודה ממזרח אירופה, לבין זאבים קרפטים.
הגורים במשך שלושת הדורות הראשונים היו קרובים יותר לזאב מאשר לרועה הגרמני.
המטרה הייתה לצור כלב עבודה רב גוני, בעל הנתונים הפיזים של הזאב, אך עם האופי הצייטן של הרועה הגרמני.
רק בדור הרביעי המשימה היתה נראת כאפשרית, כאשר " דם הזאב " הרכיב רק 6.25% מהתוצר הסופי.
בשנת 1989 ( השנה שנולדתי ) הוכר הגזע כרשמי, על ידי ה FCI.
גזע מעניין ללא ספק, לא מתאים לרוב האנשים.
