ההבדלים העצומים בין הבולדוג האנגלי העתיק לבולדוג האנגלי המודרני…
התמונה עצמה היא מוקצנת, אך ברוב המקרים זה לא כל כך רחוק מהמציאות.

באנגליה, בימי הביניים, יצירת גזע כלבים חדש ומעניין הייתה כסמל סטטוס.
כלב גזעי שכזה היה נחשב אז, באנגליה, כמו מכונית מפוארת של ימינו.
אנשי האצולה היו מפתחים שוב ושוב גזעים חדשים ולכן יש כיום כ"כ הרבה גזעים אנגליים. אך אם תשימו לב, לגזעים של העולם המערבי ומודרני יש נטייה גדולה יותר למחלות תורשתיות מאשר לכלבים שהגיעו מהמזרח הפרימיטיבי.

אם אתם שואלים את עצמכם למה, אז התשובה היא די ברורה – כלבים שעברו רבייה סלקטיבית על ידי האדם, נבחרו בגלל תכונת אופי רצוייה שמפתח הגזע אהב.
עם זאת, כאשר הרביעו בתוך קווי הדם עוד ועוד, בנוסף לתכונות המבוקשות גם מחלות גנטיות הצטרפו לתהליך.

מנגד, בעולם המזרחי, איפה שלכלבים היו בעלי ערך נמוך יותר, הייתה הדרך להתרבות הכלבים שונה, שם רק החזק והבריא שרד והתרבה.
לכן אפשר לראות כיום את הפערים בין הגזעים הגדולים, לדוגמא, הרועה האסייתי לבין הבולמסטיף, שניהם כלבים גדולים, אך הבולמסטיף חשוף הרבה יותר למחלות והוא גם אינו מאריך ימים כמו הרועה האסייתי, מה גם שהבולמסטיף לא הסתדר בכל מזג אוויר, מה שלא יהיה נכון לומר על הרועה האסייתי.

קרדיט לדניאל יששכר על התמונה.