הדינגו הוא גזע כלבים פיראי שמעולם לא בוית באופן מלא, הוא גם מעולם לא שימש ככלב לוויה, אולי מהסיבה שהוא לא צייתן מטבעו או אולי מהעובדה שהוא כל כך גרוע עם ילדים.

אם רוציים "לביית" דינגו, צריך לגדל את הגור מגיל 4-7 שבועות מינימום, אחרת הוא יראה את האדם המאמץ כזר לחלוטין (אלא אם מדובר בהמלטה ביתית).
כלב הפרא האוסטרלי יכול להיות חיית מחמד די מעניינת, מלבד העובדה שהוא לא ידע ללכת "ברגלי" מדוגם עם רגליים מתנופפות, או להיות מיומן בלהביא חפץ מסויים, הוא יודע לטפס על עצים בצורה מופלאה, להבדיל מרוב כלבי הבית, לדינגו רווחים גדולים בין שן לשן.
נקבת הדינגו מתייחמת אחת לשנה, לא כמו רוב סוגי הכלבים המבוייתים שהנקבות מתיחמות פעמיים בשנה – יש כמה גזעים כמו מסטיף טיבטי, זאב צ׳כי, בסנג׳י ועוד שהנקבות גם מתייחמות פעם אחת בשנה.

עוד תכונה מענינת אצל כלב הבר האוסטרלי, היא העובדה שהוא בוחר בת זוג אחת לחיים וחי איתה חיים מונוגמיים, הקשר בינהם כל כך חזק עד שאם אחד מהם מת, האבל יכול למות כתוצאה מכך.
נקבת הדינגו בדרך כלל תמליט את גוריה בתוך בול עץ, בעל פתח אחד בלבד והזכר ישמור ויאכיל את השגר והאם עד לשבוע החמישי לאחר ההמלטה פחות או יותר.

כלבי הדינגו חיים בלהקות, אך הם יכולים מדי פעם גם לצוד לבד.
כלבי הדינגו לא אוהבים לשחות במים, הם כל כך שונאים את זה, עד שמקווה מים גדול יכול להיות עבורם מחסום.
כלבי הדינגו מסתייגים מבני אדם, אך לא אחת סופר על כלבי דינגו שטרפו ילדים קטנים ופעוטות.

האוסטרלי יכול להעמיד פני מת כאשר הוא חש סכנה, התנהגות זו עוזרת לו רבות בכל מה שקשור להשרדות במדבר האוסטרלי.
כאשר מבייתים כלב דינגו צריך להיזהר כשיש נקבות מיוחמות באיזור, הזכר הופך להיות מאוד אגרסיבי, בייחוד בחודשים מאי ויוני, זה הזמן שרוב הנקבות מתייחמות לרוב.
מה גם שכלב שכזה חייב לפרוק המון אנרגיה ולעבור סדרת חינוך קשה במיוחד ולא לנסות ולאלפו בשיטות אילוף חדשניות.
אין להשאיר אותו לבד עם ילדים ומומלץ להרגילו לכלוב מגיל קטן כדי שיהיה אפשר לפקח על תנועותיו כאשר הוא נשאר לבדו.

אם יש לכם כלב דינגו, אל תצפו שהוא יחבור לאורחים שלכם ובטוח לא לכלבים שלהם.
עוד דבר שצריך לשקול לפני שמאמצים כלב שכזה, זו העובדה שדינגו יכול לחיות למעלה מ20 שנים !

גידול כלבי דינגו הוא לא דבר מוזר ביבשת אוסטרליה, אך מחוץ לה כן, למרות שהיום יש ביקוש רב יותר לגורים במקומות אחרים בעולם.

כנראה שאין ולא תיהיה עובדה מדוייקת לכל מה שקשור למקורו של כלב הדינגו, אבל מה שבטוח שהוא היה שם לפני יותר מ 3500 שנים.
הדינגו ככל הנראה הוא אב קדמון של למעלה מ600 גזעי כלבים מודרנים, ככל הנראה זה קרה לפני שיבשת אוסטרליה נותקה מיבשת אסיה.

קפטן ויליאם דאמפיר, היה הראשון שהזכיר את הדינגו באופן רשמי בשנת 1699.
בשל הכנסתם של ארנבים, כבשים וחזירים מבוייתים לאוסטרליה על ידי המתיישבים האירופאים, אוכלוסיית הדינגו שגשגה מאוד באותה תקופה.
לאור עובדה זו, החל טווח בכלבי הדינגו עד שממשלת אוסטרליה מגרה את התופעה וכיום הוא נחשב כמאובן חי.

כיום יש לא מעט המלטות בשבי וגם המון כלבים שהם דור רביעי וחמישי תחת חסותם של בני האדם, אך עדיין יש לכלבים אלה נטייה לפחדנות ולאגרסביות מפחד (לא רחוק מכלבי הפרייה שלנו – "כנעני") כלפי בני אדם, לכן בחלקים באוסטרליה נדרש רשיון כדי לגדל דינגו.

מחוץ לאוסטרליה קשה מאוד להשיג את הדינגו.