הביטו על חלקו האחורי של האמריקן פיטבול טרייר.
זהו הכח המניע של כל בעל חי ההולך על ארבע, הפיטבול עושה 80% מהעבודה שלו עם האגן ורגליו האחוריות.
אגן ארוך ומשופע הוא בעל חשיבות מכרעת.
באורכו, הוא מקנה מנוף לשוקה ולעצם האגן.
אגן ארוך ומשופע יקנה לכלב מראה של שיפוע נוטה מטה-כלומר "מיקום הזנב הנמוך" שכולם מדברים עליו.
האגן צריך להיות רחב.
אגן רחב סוחב איתו מותניים רחבות המאפשרות שטח נרחב לשרירי העכוז ושרירי הרגליים האחוריות להאחז בשלד – אלו השרירים הגדולים המניעים את כל הגוף קדימה בכל חיה ההולכת על ארבע.
עצם הירך או עצם המותן צריכות להיות קצרות מהשוקה, או מעצם הרגל התחתונה.
המשמעות לכך שהברך תמוקם בשליש העליון של הרגל האחורית.
זה די נפוץ לראות כלבים עם ברך "נמוכה" בשליש התחתון של הרגל האחורית.
בדרך כלל השרירים שלהם נראים מרשימים למדי, מכיוון שנפח השרירים גדול יותר ולכן הם נראים תפוחים, אך בפועל מאוד מפתיעים בחולשתם ואיטיותם מכיוון שהמנוף אובד בגלל השוק הארוכה.
עצם ירך קצרה ושוקה ארוכה בדרך כלל מובילים לברך די כפופה, שבהמשך לכך מייצר זיוות חד.
זיוות חד הוא אספקט די קריטי ביכולת המאבק (יעודו המקורי של הפיטבול, כיום מדובר בספורט כלבני).
כשהכלב מוצא את עצמו נדחף אחורה, הוא חייב להישען על הקפיציות הטבעית של הזיוות האחורי שלו וזאת על מנת לשלוט בתנועה שלו.
כלבים עם מפרקים ישרים או מפרק כפול כמו כלבים רבים מהקו דם של "דיבו" (למי שמכיר) יפעלו טוב ככול שכוחם יאפשר זאת, אך אם ילחצו אותם הם יתעייפו מהר יותר וכפועל יוצא מכך יאבדו את היכולת להמשיך להילחם או לשחק.
