הביגל הוא גזע כלבים ממשפחת כלבי ה-האונד.
מוצאו באי הבריטי והוא הוכר כגזע רשמי בשנת 1873, אך ככל הנראה, העדות הראשונה לגזע כבר הייתה באמצע המאה החמש עשרה.

ע"פ מיטב המסורת הבריטית, משמש הביגל ככלב הרחה, שמטרתו היא להביא את הציד אל הקורבן, לעיתים הוא עובד לבדו ולעיתים בקבוצות גדולות.
ישנם מקרים שהציד הוא זה שמסיים את העבודה ולעיתים הם כלבים המשמשים כקצ'רים נשלחים לאחר שסיגל חשף את מיקומם.

כלבים אלה נבררו בקפידה וכל אחד ואחד מהם ניחן באף רגיש במיוחד, אף אשר נחיריו גדולים ביחס לגופו ומספר קולטני הריח אשר מצויים עליו הוא רב מאוד.
כאשר כלב מסוג שכזה מתחיל לעקוב אחר סוג ריח כלשהו, נחיריו נפתחים ונסגרים ונעים מעלה ומטה, דבר זה מאפשר לו לקלוט ריחות רבים העולים מהקרקע אל האויר – ריחות אלה הם אותן ריחות שמשאיר אחריו אותו בעל חיים נרדף כאשר הוא משיל את פרוותו, כשהוא נוגע בסלע או כשהוא מתחכך בענף בזמן מנוסתו.

כושר ההרחה של כלב מסוג שכזה הוא מיוחד.
בעוד לנו בני האדם יש באף כ-5 מיליון קולטני ריח בממוצע, לכלבי ההרחה יש כמאתים ועשרים מיליון קולטנים.
אילו היינו פורשים את כל מדפי קולטני הריח באפם, היה היקפם גדול מהקיף כל גופם!