האם גזעי כלבים מסוימים הם אכן מסוכנים?

גזעי הכלבים פותחו על מנת לספק שרותים ייחודיים עבור בני האדם.
לאחר דורות רבים של סלקציה קפדנית עבור מטרות שונות נוצרו גזעים הנבדלים בהתנהגות ובתכונות הייחודיות.
הדעה הרווחת היא לומר שלגזעי כלבים יש מגוון של אינסטינקטים המובילים אותם להגיב על מצבים מסוימים באופן מאפייני.
דוגמה מוכרת היא אינסטינקט הרעיה של הבורדר קולי, יצר ההבאה של כלבי הרטריבר ואינסטינקט הציד של טריירים כלפי מכרסמים וחיות קטנות.
היה צורך לעצב ולפתח אינסטינקטים אלו על ידי אימון ואילוף, אך חלק מהביטוי לתכונות אלו בחלקו, מובנה בהתנהגות של הגזעים השונים.
אגרסיביות פותחה לדרגה גבוהה יותר בגזעים מסוימים בהשוואה לאחרים.
היא נוצרה ע"י ברירה סלקטיבית עבור פונקציות שונות כגון: ציד, שמירה על רכוש, או הגנה וליווי אישי.

האגרסיביות הלוחמנית של הכלבים שימשה לציד חיות גדולות ומסוכנות ותועלה לשעשועי הימורים של התגרות כלבים בחיות גדולות באירופה של המאה הקודמת ובסופו של דבר לקרבות של כלב בכלב.
כיום פעילות זו קיימת באופן מצומצם כפעילות מחתרתית ובלתי-חוקית בחלקים שונים של העולם.
האמריקן פיטבול הוא הגזע העיקרי המשמש למטרה זו כיום, אך למספר גדול של גזעים יש היסטוריה "לוחמנית" דומה והם שימרו נטיות התנהגותיות אלו.
האדם הממוצע בקלות יכול להניח שכלב שבעברו ההיסטורי הושבח לקרבות הוא בהכרח אגרסיבי ומסוכן-אך השקפה זו מוטעת.

יש מגוון של סוגי אגרסיביות בכלבים, כאשר אנשי-אקדמיה מציינים סוגים שונים ולעתים מספר סוגים המתקיימים באותו פרט יחד.
אך באופן כללי הם כוללים אגרסיביות דומיננטית, אגרסיביות הנובעת מכאב, אגרסיביות טריטוריאלית ואגרסיביות הגנתית.
התנהגויות אלו הן תוצאה ישירה לחוויות או לאישיותו של הפרט ובאופן מאוד רופף משויכות לגזע.
קטגוריות התנהגות בדידות אלו, נשענות על גורמים סביבתיים שונים ועל מאפיין גנטי שונה.
הרלוונטיות לגבי האמריקן פיטבול היא אגרסיביות פנים-כלבית המבוטאת לדרגה גבוהה בחלק מהפרטים המשתייכים לגזע.
התנהגות זו מבוססת גנטית, אך כמו כל סוג של אגרסיביות הצורה שבה היא מבוטאת נקבעת ע"י מספר אינטראקציות סביבתיות משתנות.
חד משמעית, אין גנים ספציפיים להתנהגות מסוימת בבעלי חיים מורכבים כמו כלבים.
וריאציות גנטיות אחראיות לרמה נמוכה יחסית של וריאציה התנהגותית.
לעומת זאת, קיימת אינטראקציה בין גנים לסביבה והיא קובעת את התנהגותו הסופית של הפרט.
אומנם לא קיים קונצנזוס מדעי באשר לחשיבות היחסית של גנטיקה מול סביבה (אילוף, סוציאליזציה, החזקה וכו') וההפך-בתוצאה ההתנהגותית הסופית, חלק טוענים שחשיבותה של גנטיקה (גזע) היא טריביאלית להתנהגות כגון אגרסיביות, בשעה שאחרים טוענים שאינה בעלת משמעות מאחר ומעורבים פקטורים נוספים בעלי השפעה ישירה על התנהגות אגרסיבית.

כך או כך חיוני להבין כי אין גזע כלבים בעל תכונות ייחודיות, אלא לכל הכלבים יש את אותו סט התנהגויות, אך לגזעים השונים יש סף גירוי שונה למצבים בהם הכלב מפגין התנהגות ספציפית.
אף חשוב מכך, האינדיבידואלים בתוך הגזע נבדלים באופן דרמטי האחד מהשני בהתנהגותם וחשוב מאוד לציין כי גם באופן כללי קיימת חפיפה התנהגותית גדולה בין כל הגזעים.
יתרה מכך, יכולים להיות שני גזעים שסף גירוי שלהם הוא "גבוה" ו"נמוך" בהתאמה למצבים מסוימים, אך פרטים רבים מהגזע ה"נמוך" יכולים להציג סף גירוי גבוה יותר למצבים הללו מאשר פרטים המשתייכים לגזע "הגבוה" – זו עובדה, ללא קשר אם התנהגות זו מבוססת גנטית או סביבתית ועובדה זו בעצם מציגה את הטענה כי: קיים גזע בכללותו שהוא "תוקפן" או "מסוכן" יותר מגזעים אחרים-כשטות גמורה.

עוד נקודה שהיא מאוד רלוונטית וחשוב להדגישה היא אגרסיביות בין כלב לכלב שהיא שונה לחלוטין מאגרסיביות שבין כלב לאדם.
שאם לא כך הדבר, כל הכלבים שהם אגרסיביים כלפי כלבים אחרים היו מציגים באופן אוטומטי תוקפנות גם כלפי בני אדם.
אם ניקח בחשבון את המגוון הגדול של גזעי הטרייר, עובדה זו לבדה מפריחה טענה זו.
טריירים באופן כללי אגרסיביים לכלבים אחרים ומציגים כלפיהם סף טולרנטיות נמוך.
אותם טריירים אגרסיביים לכלבים, הם נינוחים וחברותיים עם אנשים.
כמובן, שרבים מבני משפחת הטרייר מציגים קשת רחבה של התנהגויות ותגובות לנוכח כלבים אחרים ורבים מהם הם נוחים ושלווים בנוכחותם.

חוויות סביבתיות הן בעלות השפעה רבת משקל בעיצוב אישיותו של כל כלב.
המקרה עם פיטבול דומה.
בממוצע הם מציגים רמת אגרסיביות גבוהה כלפי כלבים אחרים, ירושה מעברם ולמטרה שהושבחו, אך רבים מבני הגזע נינוחים עם כלבים אחרים, הן מסיבות גנטיות והן מסיבות הקשורות לגורמים סביבתיים.
אם תכונה היא מושפעת גנטית יהיו שינויים גנטיים משמעותיים בגזע, ושינויים משמעותיים בצורת הביטוי של תכונה זו בגזע.
בעצם מה המשמעות לכל זה – שעל בסיס מדעי, בלתי אפשרי להכריז כי גזע אחד הוא אגרסיבי בכללותו בשעה שגזע אחר אינו אגרסיבי.
אינדיבידואלים מכל גזע עשויים להיות אגרסיביים כלפי אדם,ואחרים לא.
אם ננסה לפשט זאת, כל כלב עשוי להתנהג בצורה אגרסיבית בסיטואציה מסוימת, אך יתכן מאוד כי סיטואציה זו לא תופיע בכל מהלך חייו.
נתונים של תקיפות כלבים מגלים שהנחה זו נכונה. פרטים מכל הגזעים נשכו, אף על פי שגזעים מסוימים באופן יחסי יותר מאחרים.
גם אם באופן סטטיסטי גזעים מסוימים נושכים יותר מאחרים עדיין נתח משמעותי של הגזעים הללו לא יינשך לעולם – זו טענה הגיונית כי אין שום גזע שהוא מסוכן – אם יש כוונה לרמוז כי גזע שלם בכללותו מועד לנשוך אנשים.

סיכום:
לשום גזע אין מזג-טמון המביע את עצמו באופן אוטומטי, בין אם זו תוקפנות או כל תכונה אחרת. התנהגות של כלבים משתנה בין אינדיבידואלים בתוך הגזע יותר מאשר בין הגזעים והגורם הרלוונטי המכריע הוא האדם והשפעתו הסביבתית.